ישמח משה
נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם (במדבר ד כא). וי"ל דהנך שני תיבות גם הם, משולל הבנה. והנ"ל בזה, דהנה בספר נועם אלימלך נתן טעם על שלפעמים כתוב למשפחותם לבית אבותם, ולפעמים כתוב לבית אבותם למשפחותם. והוא דכתיב (במדבר א ב) שאו את ראש בני ישראל לגלגלותם, פירוש לפי גלגול הנשמות, כן תעלו אותם למעלה, ואמנם פשוטי בני אדם אשר נשמתם אינה כל כך במדרגה גדולה, גם הם צריכים עליה ונשיאת ראש, לזה צריך הצדיק לקשר אותם באבות הקדושים הכלולים מכללות ישראל, ואז יתעלו למעלה על ידם. והיינו לבית אבותם תחילה אחר כך למשפחותם, שצריך לקשר אותם תחילה באבות כדי להעלותם מתוך משפחות ישראל. ובאותן שהם צדיקים שנשמתם היא מעולם העליון, הוא להיפך שמעלין אותם כסדר מתתא לעילא, מתחלה למשפחותם אחר כך לבית אבותם לקשר אותם מדרגת האבות גם כן, עד כאן דבריו הקדושים. ולי נראה להמתיק, על פי מה שכתבתי למעלה בסיום ויחי על הפסוק (תהלים מט כ) ובתפלה למשה שם) תבא עד דור אבותיו וגו', על פי האור החיים בפרשת קרח במ"ש על המדרש (סנהדרין ק"ט ע"ב) קרח (במדבר טז א), שעשה עצמו קרחה, בן יצהר שהרתיח כל העולם כצהרים וכו', עיין שם וש"י. והנה המבואר דכל זמן שהפגימה אינו מגיע עד שרשו בהאבות שהם עיקר האילן, אינו נכרת לנצח, מה שאין כן אם ח"ו מגיע עד שם. והנה איתא (במסכת ברכות דף ט"ו:) אין קורין אבות אלא לשלשה. והנה שם בסימן מ"ט (תהלים מט טו) מדבר ברשעים כצאן לשאול שתו וגו', לזה אמר תבא עד דור אבותיו, ר"ל אם רעתם תבא עד שרשם בהאבות, דהיינו דור אחר דור למפרע עד דור האבות, עד נצח לא יראו אור, והבן. והמבואר שם דמי שפגם, רק שלא פגם כל כך שיהיה הפגם מגיע בשורשו לשרש אברהם יצחק ויעקב שנקראו אבות כאמרם אין קורין אבות אלא לשלשה, יש לו תקנה, עיין שם. אם כן מובן דאופן כונתו להאחז בשרשו בשורש האבות, ומשם יומשך זוהר לנשמתו עד יטהר לאט לאט וירפא כל אשר נתקלקל ונפגם, אך איך בא אל האבות כיון שהמדריגה שלמטה נפגמה, ואיך עולה בסולם ודרגא עקורה. לזה צריך באמת סייעתא דשמיא ועזר אלקי, כי הבא ליטהר מסייעין לו לפתוח לו שביל מעילא לתתא בלי המדריגות. וזה לדעתי חותר חתירה מתחת כסא כבודו (סנהדרין ק"ג ע"א), כי צורת יעקב ישראל סבא חקוק בכסא כנודע (במ"ר פ"ד א'), וצריך לחתור מתחת לכסא בלי סדר המדרגות להגיע זוהר טהרה לנשמת החוטא הרוצה לשוב באמת, ואם כן הוא נדבק בהאבות בלי ממוצע. מה שאין כן צדיק גמור דאין צריך לזה, כי כל המדריגות מתוקנים אצלם ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא. ובזה פי' הפסוק (ישעיה נז יט) שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, כי לבעל תשובה יש שלום ברישא ממקור קדושת ישראל שביל לנשמתו מרחוק בלי הדרגה כי הדרגה עקורה, ואחר כך (לענפי) [לענפים] הקרובים לטהרם ולזככם ולתקנם מקלקולם. והיינו שלום לרחוק ולקרוב, ושמא תאמר למה זה שהוא בלי הדרגה, לזה אמר אמר ה' ורפאתיו, שהוא צריך רפואה ולא יתכן בלי התקשרות במקור האבות ואין לו מדריגות להגיע לשם, על כן עושה לו הקב"ה נס להאיר לו שביל מעילא לתתא להגיע זוהר לנשמתו. ועל פי זה יבא על נכון אמרם ז"ל (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, שנאמר שלום לרחוק ברישא ואחר כך לקרוב, עד כאן. ויומתק מאד על פי דברי, דהיינו שלום לרחוק דהיינו לבעלי תשובה שהיה רחוק ברישא, שהוא במעלה היותר גבוה שנדבק להשורש בלי ממוצע, ואחר כך לקרוב דהיינו לצדיק גמור שהוא אחריו במדריגה, שנדבק רק על ידי ממוצעים, ומפרש הטעם דזה אינו משום גריעת הצדיק ח"ו, רק אמר ה' ורפאתיו, שזה צריך לרפואה ולא יתכן בלא זה, אבל צדיק גמור אין צריך לזה, והבן. והשתא מבואר דצדיק גמור למשפחותם לבית אבותם כסדר המדריגות, ובעל תשובה לבית אבותם והדר למשפחותם. והנה על זה קשה לכאורה מבני גרשון, דלא מצינו שחטאו, ונאמר בהם לבית אבותם למשפחותם. והנ"ל על פי מה שמבואר בנועם אלימלך (בהפסוקים (במדבר ה א) וישלחו מן המחנה), דקהת רומז על בחינת הצדיקים מזכי הרבים, ואליו יקהת עמים (בראשית מט י). ומררי על המסגפים עצמן ביסורין ועינוים לכבוד השי"ת וליראתו, וממררין את חייהם, גרשון על ענותנותן ונחשבין בעיני עצמן כגרים ושפלי ברך, דהנה שם גרשון נקרא על שם כי גר הייתי בארץ נכריה (שמות יח ג), עד כאן דבריו. והנה לפי זה שהם ענותנין גדולים אף שהם מיוחסים, אינם מתגאין כלל בזה והם שפלי ברך כאלו הם גרים בלי יחוס אבות, ונתקיים בהו מה שמפרשין (תהלים מה יא-יב) שכחי עמך ובית אביך, (תהלים מה יב) ויתאו המלך יפיך, (דר"ל שכחי וגו' היינו היחוס שלך), ואם כן ה' צלך (תהלים קכא ה), כשם שהם שפלים בעיני עצמן בלי הביט על מעלת יחוסן, ככה השי"ת מתנהג עמם להזהיר עליהם זוהר אברהם יצחק ויעקב בלי ממוצע סדר יחוסן, והבן. וגם כיון שענותנין המה צדיקים בשורש האבות שהמה ענוי ארץ. והיינו נשא את ראש בני גרשון גם הם שהמה צדיקים גמורים, מכל מקום יהיו נשיאות ראש להם, הואיל והם בני גרשון ר"ל ענותנין כנ"ל, להיות לבית אבותם למשפחותם והוא מעלה גדולה להם, והבן.
באר מים חיים
ח גם יאמר הכתוב לך לך וגו'. כי אמרו חז"ל (בראשית רבה ל"ט, א') וזה לשונם: ר' יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' (תהלים מ"ה, י"א), אמר ר' יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך (שם), ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם וכו' עד כאן.
ישמח משה
במדרש רבה (ריש פרשה זו, ב"ר פל"ט א') ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' (בראשית יב א), ר' יצחק פתח (תהלים מה יא) שמעי בת וראי הטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם, (תהלים מה יב) ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך, ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם והשתחוי לו, הוי ויאמר ה' אל אברם, עכ"ל המדרש. והנה לכאורה תמוה אם לא השיג אברהם שיש בעולם מנהיג עד שנגלה עליו הנבואה, אם כן מה גבר בגוברין. אבל הנראה כי דורו סכלו לגמרי מציאת הסיבה הראשונה, אבל הוא הבין וידע כי יש סיבה ראשונה, שהמציאה והסיבה ההיא קדמון ויחיד שזולת זה אי אפשר, זאת השיג בשכלו ודעתו שנתן לבו עליו, אבל סובר היה מאחר שכולם כופרים ושלוים ושקטים ועולם כמנהגו נוהג, מוכח שהש"י הסיר השגחתו מהשפלים ונתונים תחת מערכת המקרים. והוא המשל מהבירה שבודאי ידע שיש לה בעל שבנאה, אבל מאחר שראה אותה דולקת, הבין שעזבה בעלה והלך לו, הציץ עליו וכו'. הכי נמי אמר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הזה דייקא ובלא מנהיג דייקא, הציץ עליו בעל העולם ואמר לו אני בעל העולם לא הסרתי השגחתי, רק מה שקשה לך אריכת אפים, הוא משום ויתאו המלך יפיך, כמבואר באבות (פ"ה מ"ב) עשרה דורות מנח עד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין, עד שבא אברהם וקבל שכר כולם, וכתבו המפרשים הטעם מפני שכולם נצולו בזכותו, והבן. עוד ביאור על זה, כי יש לדקדק וכי עד עתה לא ידע אברהם שה' הוא אלהים, הלא בן ג' שנים הכיר את בוראו (נדרים ל"ב ע"א), ואם תאמר שאברהם ידע רק שאמר לאנשי העולם סבורים אתם כן שהעולם ח"ו בלא מנהיג, אם כן מה הועיל במה שאמר לו הש"י לך לך וכו', מכל מקום אנשי העולם לא ידעו ולא יאמינו זה. ועוד קשה באמרו אני ה' סגי, ומה שאייטיה דלך לך מארצך לכאן. והנ"ל בזה בהקדים מה שפירשתי בהפסוקים (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' וגו', בשני אופנים. וגם הפסוק (תהלים קמ יד) אך צדיקים בשני אופנים, (תמצא בפרשת נח בביאור המדרש (ב"ר כ"ו א') אשרי האיש אשר לא הלך, זה נח, בעצת רשעים זה דור אנוש וכו', עיין שם היטב). והיוצא מזה דטעות דור אנוש היה רק באמרם מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, וגם אמרו עזב ה' את הארץ ואין כבודו להשגיח בשפלים, ונתן כל הממשלה למערכת השמים ומסילות הכוכבים, וזה היה התחלת טעותם, אבל אחר כך נשכח לגמרי שם ה' ולא ידעו כלל שיש בורא ברא כל אלה, רק חשבו המאורות לאלקות כמבואר כל זאת ברמב"ם (הלכות עכו"ם פ"ח ה"א), עד האיר ממאפל ממזרח צדק אבינו אברהם, והשיג שיש בורא ברא כל אלה, והוכיח זה במופת כי הם מוגבלים, ואם כן יש להם סוף וממילא היה להם התחלה, ויקרא בשם ה' בכל מקום שבא. אבל זה שהיה טעות דור אנוש, לא היה יכול להוכיח להם במופת סתירתו, כי באמת שם משטרם בארץ רק שאין זה מעצמם ח"ו, רק השי"ת בהשגחתו שוקד עליהם ומקיימן, וגם סדור הטבעי מתנהג רק בהשגחתו כמו שביארתי כל זה בדרושים, וכמו שנאמר (תהלים קמז ח) המכסה שמים בעבים וגו', כי הוא ית"ש שורש הכל, והבן זה כי עמוק הוא מאד. אבל לא היה יכול להוכיח זה במופת, כי באמת על פי איצטגנינות ראו כי הכל מתנהג כסדר, כי אז איצטגנונים גדולים היו (עיין ב"ר פכ"ו ה', וזוהר ח"א ע"ה ע"ב), וגם אברהם אצטגנון גדול היה כמו שאמרו רז"ל (יומא כ"ח ע"ב), דבאמת אינו משנה היכול על כל הסדור הטבעי אם לא לצורך. ונקדים דארץ ישראל הוא תחת יד השי"ת לבדו, ולא תחת כוכב ומזל, ועיין במ"ש הנזר הקודש פרשה ל"ב סימן ט"ז על פי מ"ש המפרשים לישב הסתירה דהארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו), ומשום זה לא ירד מבול בארץ ישראל, עכ"ל ועיין שם. ולפי זה מובן דבארץ ישראל אינו מתנהג בסדור הטבעי כלל הן לשובע והן לרעב הן לכל הדברים, ושם יכול להראות לו השגחת ה' בארץ על ידי שמראה באיצטגנינות שובע ויהיה ההיפך, ומזה המין היה הרעב בארץ כשבא אברהם, כי בודאי בא בעת שהיה נראה לו באיצטגנינות שיהיה שובע, והראה לו השי"ת כי ה' שופט כנ"ל. ועל פי זה מבואר כי ראה בירה דולקת, כי ידע כי הם רק נדלקו להאיר, אבל שלפניו לא חשבוהו כבירה דולקת דהיינו שנדלקו להאיר, רק חשבוהו כי הם בעלי העולם, אבל הוא השיג כי הוא רק בירה דולקת, רק שאמר לזה שהיה עמו תאמר שאין לבירה מנהיג רק הפקירו, ר"ל כסבור אתה לומר כן כי אין בידי מופת להראות לך האמת, וכיון שראה שמצער להראות האמת הציץ עליו וכו'. כך אברהם היה עובר ממקום למקום, וידוע דהיה קורא בשם ה' רק שאמר תאמרו, ר"ל סבורין אתם שאין לעולם מנהיג, ר"ל אף שזה מודיעכם במופת כי יש לעולם בורא, ואלו אינם אלקית רק שנדלקו רק להאיר, אבל זה עדיין אתם סבורין לומר שאין לעולם מנהיג וח"ו עזב ה' את הארץ, כי אין בידי להראות מופת לכל בכל עת כמו שידע והשיג הוא מהצלת מכבשן האש. כיון שראה הקב"ה שמצער להראות במופת האמת, הציץ עליו ואמר לו אני בעל העולם במופת חותך שיוכל להראות לכל, הדה"ד לך לך וגו', כי שם יראה במופת ויוכל להראות לכל, והיינו אשר אראך במופת, והבן.