בית יעקב על התורה
וכן הוא בהברכות שבמשנה תורה (תבוא כז) שהיו נגד כל שבטסהכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת כי תבא ד"ה וענו הלוים: וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו'. הנה השי"ת נתן התורה לישראל להשלים חסרונם וכו' ואיתא בפרוש רש"י ז"ל שי"א ארורים שיש כאן הם נגד י"א שבטים, והיינו מחמת שבכל אחד היה חסרון נטבע בו בתולדה לכן נאמר י"א ארורים. ועיין בקונטרס דברי חלומות בסוף ספר רסיסי לילה למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות כה.. ברוך אשר לא ישגה עור בדרך, הוא נגד שבט יוסף, שהוא המצמצם למדת שבט יהודה שלא יתפשט, רק כפי שיהיה בלבוש נאה אף גם בעוה"ז. ברוך אשר לא יטה משפט גר יתום ואלמנה, הוא כנגד שבט בנימין, שגר יתום ואלמנה הם קטני הדעת, ולבם קצר מהכיל שום דבר צער ודוחק, ולכן הם בתרעומות תמיד, ובנימין יעורר להשקיט תרעומתם, לעורר רצון השי"ת לקרב ישועתם, אשר מצד מדת יהודה לא יתעורר כ"כ במהירות, אחר שהוא מלא רצון ובטוח בה' לבלתי ידח ממנו שום נדח. אכן קטני הדעת אשר כל כח חייתם יקצר מהכיל תוחלת ממושכה עד עת יבא בעתו לא יספיק כחם מלסבול, ולכן היה תמיד יהודה נצרך לאחד מאלו השני שבטים, משבט יוסף לצמצם כח תקיפתו ומשבט בנימין להחיש כל מיני ישועות, וכדאיתא בש"ס (סנהדרין צח.) זכו אחישנה. וכענין שביקש דוד המלך על שלמה בנו בספרו (תהילים ע״ב:י״ג) יחוס על דל ואביון, כי הדל והאביון שאין לבם רחב כ"כ לא יוכלו לכלכל עד אם באה הישועה, ואף שמי שלבו רחב יוכל להמתין, אכן צריך לחוס על דל ואביון לקרב ישועתוסונתבאר במי השלוח ח"ב פרשת בשלח ד"ה ויורהו: בזה מורה לנו השי"ת שלא ירצה האדם לקרב להשי"ת רק גדולי דעה ותלמידי חכמים, רק אפילו גם אנשים פשוטים שנמשלים למים המרים, כשירצו לבקש השי"ת גם להם יאלף דרכי ה' ליישר ארחותם, כמו שהתפלל דוד המלך ע"ה על שלמה המלך ע"ה (תהלים עב) אף שהיה מלך בן מלך שיחוס על אנשים עניים בדעת, כמו שכתיב וצדקתך לבן מלך וגו' יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע, ואין עני אלא בדעת, ועל זה נאמר (שמואל ב י״ד:י״ד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וזה הוא ואלפיה ה' אעא, להמתיק המר ולקרב הנדחים בארץ מצרים, וללמד תועים בינה שיכלכלו דרכם במשפט וישובו אל ה' וישימו בלבם אהבתו ויראתו ולעבדו בלבב שלם. ועיין תפארת יוסף מס' תענית (ח.) ד"ה אין: וכן מצינו אצל שלמה המלך ע"ה, שאיתא בש"ס (סנהדרין כא:) שאמר אני ארבה ולא אסור אני ארבה ולא אשיב, וכתיב (מלכים א י״א:ד׳) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וכו'. כי באמת היה לו לשלמה המלך ע"ה גודל הרחבת הדעת, וכמו שכתיב (מלכים א ה׳:כ״ו) וד' נתן חכמה לשלמה, וידע בבירור שיכול להרבות ולא יסור את לבבו, רק כל הענין היה כמו שהתפלל עליו דוד המלך ע"ה (תהילים ע״ב:י״ג) יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע, היינו שזאת ידע דוד המלך ע"ה גודל הרחבת דעתו של שלמה, שיכול להרבות ולא יסור את לבבו, רק התפלל עליו שיתן מקום גם לחבירו. אמת הוא שיש לו גודל הרחבת הדעת, מ"מ צריך לחוס על דל ואביון ואין עני אלא בדעת, היינו מי שאין לו גודל הרחבת הדעת כמותו, ואם יראה שהוא מרבה יכול גם הוא להרבות ויסור את לבבו. והשי"ת צוה מצות מעקה, שתראה שלא יהיה מצדך שום חסרון והיזק לנפש הישראלי.. וזהו דאיתא בזוה"ק (ויחי רלג:) דהא אתמר דחיין לא הוה כלל לדוד המלך ע"ה. והוא כי כל חיי עוה"ז לא היה כדאי בעיניו, כי עיקר חייתו הוא רק להיות דבוק בהשי"ת, וחייו בעוה"ז לא היו רק ממה שניתן לו ממדת יוסף הצדיק, שיקטין דעתו לכנוס בענינים קטנים, לכן הוסכם לכנוס בבירורי עוה"ז ג"כ. לכן קיבל דוד המלך ע"ה חייו החלק היותר גדול שקיבל הוא מיוסף הצדיק כדאיתא בזוה"ק (וישלח קסח:). וזהו שאמר יהודה, כי עבדך ערב את הנער, היינו כי בשורש חיים יהודה ערב את בנימין, אשר מבלעדי מדת יוסף ובנימין לא היו לו חיים כלל. כי אחר שנדמה לו שיוסף איננו, היה לו סעד עוד ממדת בנימין שמתייחס ג"כ למדת יוסף כנ"ל, ועתה שנדמה לו שגם בנימין ישבה לבין האומות אזי אין לו חיים כלל. יוסף איננו, שיצמצם אותו שיתראה הפנימיות שלו אף גם על הלבוש. ואם עתה יקחו גם את בנימין, העומד על המשמר מצד השי"ת לעורר ישועה, אזי אין לו שום חיים, כי להשען ולסמוך ע"ז שאחר זמן יתגדל ויתקדש שמיה רבה ביותר בבא ישועת ה' בעתו יותר מהכבוד שמים שיתגלה בהתקרבות הישועה, אמנם מי יודע אם יוכל להתמהמה עד עת קץ שיתגלה כבוד מלכותו בעתו, כי השי"ת הוא אין סוף ואין תכלית ובניניו הם ג"כ אין סוף, וביכולת ה' לבנות בנין עמוק עמוק מי יגיע עד תכליתו, האם ימיו יאריכון עדי בא יום ה' שיפתח השי"ת את הפנימיות שבכל דבר, הלא גדול כח ה' להעמיק כונתו כל שעה עוד יותר למעלה מתפיסת שכל האדם, שכל ימיו לא יגיע עד תכליתה. וזהו שאמר הכתוב (יחזקאל ל״ז:ט״ז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה וגו' ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף וגו' וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך. כי כשיתאחדו אלו השני שבטים לאחדים, אז יהיה יחוד הגמור בין ישראל לאביהם שבשמים. כי משבט יוסף ובנימין תתעורר הישועה, כדכתיב (תהילים מד) עורה למה תישן ה'. וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קעד.) שכל התחלת התגלות ישועות הם מזרעה של רחל, מלך ראשון של ישראל היה מבנימין וכן משכן שילה היה בחלקו של יוסף, וכן לעתיד יתעורר תחלה משיח בן יוסףסזכמבואר לעיל פרשת וישב אות יט, פרשה זו אות א מד"ה ויהודה ואילך.. ובקריעת ים סוף קפצו תחלה שבטו של בנימין לים כדאיתא בש"ס (סוטה לז.), ובמדרש ילקוט שמעוני פ' בשלח (רמז רלד ד"ה ויבואו) דרשו על הכתוב (תהילים ס״ח:כ״ח) בנימין צעיר רודם, משל למלך שצוה לבניו שיקיצו אותו בארבע שעות וכו' והיה בנו הגדול מתעכב להקיצו ובנו הקטן לא היה יכול להתאפק עד הזמן והקיץ אותו קודם הזמן, בכדי שיציל את בניו במהרה, ואביו נתן לו מתנה בגלל זה:
באר מים חיים
גם יאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. כי הנה נודע אומרם ז"ל (סוטה ל"ז.) בפסוק (תהלים ס"ח, כ"ח) שם בנימין צעיר רודם, שקפץ שבט בנימין תחילה לים או נחשון בן עמינדב עד צוארו וכו', ולכאורה צריך להבין איך סיכנו בעצמם סכנת מות וסמכו על הנס, כי מנין היו יודעין שישועתן יהיה על ידי קריעת הים והלא הרבה ריוח והצלה לפניו, ודלמא היה הקב"ה שולח מלאכו אל מחנה פרעה וחילו והיה שורפם ברגע כמו חיל סנחרב או סיסרא וכדומה, והם היו הולכין ביבשה שלא על דרך הים כלל, ואכן כי אמרו חז"ל (שמות רבה כ"א, ו') תנאי התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע וכו', וכתבנו למעלה אשר התנאי מרומז בתורה במה שאמר (בראשית א', ט') יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה שמלות ותראה היבשה מיותר, להורות אשר לפעמים יתראה היבשה במקום הים, והוא אומרו יקוו המים אל מקום אחד ולפעמים תראה היבשה בו בעת שאצטרך להעביר לבני ישראל ועיין שם. ועל כן ישראל בעת עומדם על הים ומצרים לאחוריהם ומצד אחד מדבר והים סוגר לפניהם, אשר ודאי על זה הותנה התנאי המרומז בתורה שעתה יקרע, וקפצו לתוך הים. ולזה אמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, כלומר עבור היבשה הנזכר בתורה ותראה היבשה שמורה על קריעת ים סוף הלכו בתוך הים והגיע המים עד צואריהם לפי שידעו מהתנאי ובטחו באלהי אבותם, שבודאי זה העת המוכן לזה, כי למה יעשה הקב"ה נפלאות אחרות, אחר שעתה עת לקיים תנאו, ואפשר נמי שזה פירוש הכתוב למעלה ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה כלומר מה שעברו בתוך מי הים היה ביבשה בשביל מלת יבשה המוזכר בתורה המורה על תנאי ובטחו שבודאי המים יקיימו תנאם כדבר האמור.
קדושת לוי
או יבואר, אז ישיר משה, כי הכלל זה הפסוק מרמז גם על עתיד וכן מבואר בדברי רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:) והנראה על פי פירוש הפסוק (תהלים סח, כח) שרי יהודה כו' שרי בנימין כו', כי שבט יהודה ונחשון בן עמינדב הלכו תחילה לים כמאמר חכמינו ז"ל בפסוק (שם סט, ב) כי באו מים עד נפש, ואמרו זה המזמור והושיע להם ה'. והנראה כי זה שבאו שבט יהודה תחלה בים הוא מחמת שבטחו בה' שבוודאי יבקע להם את הים ועל ידי זה יאמרו שירה. ונמצא בתחילה כשנכנסו להים היה בהם זה המחשבה שבוודאי ה' יבקע הים ויאמרו שירה. וזהו הרמז אז ישיר, דהיינו שבטוחין אנחנו שנאמר שירה ואחר כך אשירה כו':