Chasidut על תהילים 68:5

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיח.): קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּקְרִיעַת יַם־סוּף וְקָשֶׁה זִוּוּגוֹ [כִּקְרִיעַת יַם־סוּף] וְכוּ' (סוטה ב). כִּי הַיַּם־סוּף נִקְרַע לִשְׁנֵים־עָשָׂר קְרָעִים, כְּנֶגֶד שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים (פרקי ר"א פ' מ"ב, עי' תיקון כא דף נט.), וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל בִּתְפִלָּתָם גּוֹרְמִים זִוּוּגָא דְּקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ס״ח:ה׳): סֹלּוּ לָרֹכֵב עֲרָבוֹת; רוֹכֵב – דָּא קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, עֲרָבוֹת – דָּא שְׁכִינְתֵּהּ, שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהּ כָּל הַגְּוָנִין, וּלְפִי הַזִּוּוּג שֶׁגּוֹרֵם בִּתְפִלָּתוֹ, כֵּן זוֹכֶה לְזִוּוּגוֹ, וְהַתְּפִלָּה הֵם שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה נֻסְחָאוֹת, לְפִיכָךְ הַזִּוּוּג כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, שֶׁהֵם שְׁנֵים־עָשָׂר.

ויעתר יצחק לי"י לנוכח אשתו (בראשית כה כא). לפרש ענין אומרו "לנכח אשתו. וגם אומרו המסובב תחילה ואחר כך הסיבה. נ"ל דהנה אנשי כנסת הגדולה סדרו לנו בנוסח תפלת שבת סדר "יצחק "רבקה, דהיינו בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך וכו', שמרומז כסדר יצחק רבקה. והלא דבר הוא. אך הוא דהנה "יצחק "רבקה בגימטריא "תפלה, ובגימטריא "ואתחנן (דברים ג כג), שהוא סוד תקט"ו תפלות שהתפלל משה (עיין דב"ר פי"א י'), שמבואר ענינם במגלה עמוקות שהם סוד צירוף י"ה ת"ק, היינו י"ה פעמים ת"ק שנה, שמן הארץ עד לרקיע ערבות (חגיגה י"ג ע"א), שהוא סוד סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו (תהלים סח ה) , היינו ישרו במסלה, "ישרה תפלתכם שתעלה עד לרקיע ערבות בי"ה שמו, היינו עד מספר שמו ט"ו, היינו ט"ו פעמים ת"ק, ושם תעשה התפלה פירות אפילו יצטרך לשידוד המערכה. וז"ש ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו, היינו שחתר חתירה ועלה למעלה שיאת תפלתו כל כך, עד המספר "תפלה שהיא מספר יצח"ק יהיה לנכח אשתו "רבקה, אשר שניהם יחד בגימטריא תקט"ו, שהוא עד רוכב בערבות, ואמר הכתוב שהוצרך לכך כי עקרה היא בטבע, והוצרך לשידוד המערכה שלא בטבע, והבן:

(יב:) ערבות, שבו צדק ומשפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים וכו'. צדק ומשפט דכתיב (תהילים פ״ט:ט״ו) צדק ומשפט מכון כסאך וכו' ומנלן דאיקרי שמים אתיא רכיבה רכיבה, כתיב הכא (תהילים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות וכתיב התם (דברים ל״ג:כ״ו) רוכב שמים בעזרך. וחשך ענן וערפל מקיפין אותו שנאמר (תהילים י״ח:י״ב) ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים, ומי איכא חשוכא קמיה שמיא והכתיב (דניאל ב׳:כ״ב) הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא, לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי וכו'. ביאר הענין הוא, כדאיתא במדרש (רבה בחקותי לו) אמר ר' ברכיה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל שנאמר בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא ישראל וכו', הכל לא נוצר אלא בזכות יעקב וכו' אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב וכו' ורבנן אמרו אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו של יעקב, הה"ד (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט, ואין צדקה ומשפט אלא ביעקב שנאמר (תהילים צ״ט:ד׳) משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, וכן איתא (שם) עולמי עולמי אומר לך מי בראך ומי יצרך יעקב בראך ויעקב יצרך וכו'. וביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, שכל ההסתרות שהציב השי"ת הוא כמו שמצינו בזוה"ק (בלק רד:) נהורא קדמאה דברא קוב"ה לית עלמא יכול למסבלא מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהוריה ויקריה ליקריה לאתלבשא דא בדא. כי באמת עלו ישראל במחשבה תחלה גם טרם עבודתם, אכן אם היה זה האור בהתגלות מפורש, שיהיה ניכר מפורש שהקב"ה הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, והיה מנהיר גבי האדם נמי אותו הבהירות כמו שהוא באמת מצד השי"ת, והיו מכירין מפורש שהוא ית' למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום, א"כ לא היה שום מקום ליגיע כפו של האדם, ואיזה חלק היה שייך שיהיה להאדם בזה האור שעלה במחשבה. לזה הלביש השי"ת את האור בכמה הסתרות, ואף זאת התפיסה שאין מלך בלא עם הוא רק תפיסה מחודשת, כי באמת מצד השי"ת היה מלכות שמים בשלימות קודם שנברא העולם כמו אחר שנברא העולם, אלא משום שחפץ השי"ת להיטיב לבריותיו, שיגיע האדם לזה האור שעלה במחשבה על ידי עבודת יגיע כפיו, הציב השי"ת תפיסה כזאת שאין מלך בלא עם, שיהיה נדמה שע"י עבודתם דוקא נגמר תכלית השלימות ממלכות שמים, כדי שיהיה להם חלק בזה ע"י יגיע כפם. וכפי מה שסובל האדם כדי לעשות רצונו ית', כן מכיר הקיום שיש לתפיסתו לעולמי עד. כי מאחר שזה היה עיקר המכוון מרצונו ית' שיגיע האדם דרך כל ההסתרות לזה האור שעלה במחשבה, נמצא שיש קיום לעבודת אדם לעולמי עד, ומזה יכול להוכיח שפיר שגם תפיסתו לא יתבטל לעולם. ועל זה הענין איתא במדרש המובא לעיל, הכל לא נוצר אלא בזכות יעקב ואף אברהם וכו'. היינו כי גבי אברהם ויצחק היה כל העבודות החזקות ביותר, אאע"ה נתנסה בעשר נסיונות, ויצחק אבינו ע"ה עלה לעקידה, ובכל זאת איתא בש"ס (סנהדרין קד.) אברהם לא יציל את ישמעאל ויצחק לא יציל את עשו, והוא כמבואר במדרש (רבה בראשית ב) והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, ואיני יודע באיזה מהם חפץ, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר שחפץ במעשיהם של צדיקים וכו'. היינו כי מעשה צדיקים הוא כמבואר בזוה"ק (תצוה קפד:) לית נהורא אלא מגו חשוכא ולית פולחנא דקוב"ה אלא מגו חשוכא, היינו כי הצדיקים מקבלים עליהם כל הסבלנות כדי להגיע לאור רצונו ית', כי באמת ברא הקב"ה הכל שיהיה לסיוע לאדם והצדיקים מקבלים זאת הסיוע לעבודת השי"ת, ויכולין לבטל מעצמם הנאות עוה"ז כדי להגיע לאור רצונו ית', משא"כ הרשעים מקבלים זאת הסיוע כדי לעשות ההיפך מרצונו ית', כי המה עובדים לזאת הסיוע לקבל ממנה כל הנאות עוה"ז. כמו השמש והירח שנבראו לסיוע לבני אדם לעבודתו ית', והרשעים לוקחים זאת הסיוע בזדון ועובדים לשמש ולירח. ועל זה איתא (שם) כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר שחפץ במעשיהם של צדיקים, היינו לעתיד כשינהיר השי"ת בהתגלות מפורש את האור, אז יתגלה מפורש שכל תכלית המכוון מהמחשבה העליונה ית' בבריאת עולם, היה באמת רק ישראל בשביל שיכולין לקבל עליהם כל הסבלנות כדי לקיים רצונו ית', לכן יהיה לתפיסתם קיום לעולמי עד, וזה שאיתא (שם) אף אברהם לא נברא אלא בשביל יעקב הה"ד כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וגו' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. כלומר שכל תכלית המכוון מהבריאה היה בשביל משפט וצדקה ביעקב, שהוא מעשה הצדיקים, אבל הרשעים יתבטלו בתפיסתם, כי בתפיסתם המה הולכים בזדון היפך מרצונו ית', היינו ההיפך מכוונת הרצון ית' בבריאת עולם, לזה ישארו בחשך. משא"כ ישראל שסבלו בזה החשך בשביל כבוד שמים, יגיעו לאור רצונו ית' דנהורא עמיה שרא בבתי גואי: