ישמח משה
או יאמר, על פי מ"ש בפרשת ואתחנן ד"ה ואתחנן, לפרש הפסוק (תהלים פד יד) ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, על דרך טוב לחסות בד' (תהלים קיח ח), שיש חילוק בין חוסה לבוטח, עיין שם. והנה מי שהוא בגדר בוטח, ודאי אין צריך לבקש כי הי' תורה והי' מצוה דמגינה עלי', והם אבירי לב הרחוקים מצדקה (ישעיה מו יב) כמו שדרשו רז"ל במסכת ברכות (דף י"ז:), ועל דרך משל מי שקונה בעד מעותיו, אין צריך לבקש, אבל מתנה או הקפה צריך לבקש, רק מי שהוא עדיין בגדר חוסה, צריך לבקש מתנת חנם כעני בפתח. והיינו אני מבקש (תהלים ט"ז) שמרני כי חסיתי בך כי אין אני בגדר בוטח, ואם דוד המלך ע"ה החסיד הקדוש אמר כן, אנן אזובי הקיר מה נעני אבתריהו במה אנחנו בוטחים, היש בידינו מעשים טובים להצטדק ביום הדין הקדוש והנורא כי קרוב הוא, (תהלים טז ב) אמרתי לה' אדני אתה, לכלל ישראל מדבר שאתה תאמר לה' שאדנותו מתייחס עליך, כמו שאמרו רז"ל (איכ"ר פ"א ל"ג) בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מוסיפים כח וכו'. רק שלא תאמר ח"ו כי יש בו ית"ש השתנות, וכבר נאמר (איוב לה ז) אם תצדק מה תתן לו. רק הענין הוא כמ"ש באלשיך על פסוק (משלי י א) בן חכם ישמח אב וכו', שהענין נוגע לכנסת ישראל מקור השפעות עיין שם, והכל על ידי האבות שהם ג' קוין כנודע, ואם אוחזין בדרכיהם מעוררין מקורן, כמו שמבואר במדרש (ב"ר ע"ו ד') מי שהולך בדרכי אבות, אני מתקיים עליו בזכות אבות. וכמו שפירשתי בסוף פרשת ויחי עד דור אבותיו (תהלים מט כ), שהפגם יכול להיות נוגע עד השורש ח"ו, וכל שכן מדה טובה מרובה וכו', שפועל ודאי תמיד בהשורש. והיינו צור ילדך תשי (דברים לב יח), דהיינו מקורן של ישראל כמו הביטו אל צור חוצבתם אל אברהם אביכם (ישעיה נא א), והיינו טובתי בל עליך לשנות בך ח"ו, כי אם תצדק מה תתן לי, רק (תהלים טז ג) אשר בארץ המה כנ"ל, ואדירי כל חפצי בם נמשך הכל על ידי ג' קוין אלו.
מראה יחזקאל על התורה
חג הסוכות תעשה לך באספך כו' ושמחת בחגך כו' (דברים טז יג), צ"ל לענין מה תלה החג באסיפת התבואות, גם מהו ענין השמחה, והנה במדרש שוחר טוב [פק"ט] איתא טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים (תהלים קיח ח) וכן הוא אומר אל תבטחו בנדיבים, וכבר הקשה בספר בינה לעתים [דרוש א' ליום א' של סוכות] דהמאמר סותר את עצמו מרישא לסיפא דהא ברישא משמע דגם הבטחה בנדיבים היא טוב רק דהבטחון בה' הוא טוב ממנו ומסיפא משמע שהבטחון באדם אינו כלום.
אגרא דכלה
והנה נ"ל לפרש כל הקפיטיל תהלים קמ"ו על תיקון עון הברית בהוצאת ז"ל ר"ל על ידי הרהורים רעים. והוא בהקדים מה שידוע שעל ידי כל טפה שיוצאת ח"ו לבטלה, אזי נעשקת הנשמה מלמעלה שהיתה ראויה לבוא בזה הטפה בידי הקליפות אכזרים בר מינן, ומכל אותן הטיפות נתהוו רוחין ושדין ר"ל, ובפטירת אותו האיש הם הם המצערים אותו באומרם כי אתה אבינו, וגם הנשמה שהיתה ראויה לבוא בקדושה באותו טפה, אזי הוא עשוקה בידי זרים, והשי"ת ב"ה החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח שולח החיות אל הנשמה לתוך עמקי הקליפות, ועל ידי זה יש להם חיות ולכך הם רודפים להחטיא את האדם, ועל זה ידוו כל הדוים שגורם לנשמות קדושות ולהשפעה העליונה להתלבש בלבוש שק, עד יערה עלינו רוח ממרום לשוב בתשובה שלימה לפניו ולהוציא בלעם מפיהם, אז יהיו כלם פגרים מתים ויבולע המות לנצח כידוע כל זה, אזי יהיה ה' למלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה, כי כל זמן שהקליפות בעולם כביכול אין מלכותו באתגליא, והוא גלות השכינה בעוה"ר כידוע למשכילים. עוד נקדים מה שאמר דוד (תהלים קיח ח) טוב לחסות בי"י מבטוח באדם (תהלים קיח ט) טוב לחסות בי"י מבטוח בנדיבים, ופירש בכתבי קדש טעם הכפל הוא, כי זה ידוע שיש קליפות שיש להם אחיזה כביכול מצד ימין משורש ישמעאל בן אברהם איש חסד, ויש משמאל מצד עשו הרשע בן יצחק אבינו מדת הגבורה. והנה הקליפות שמצד ימין הם נקראים נדיבים לערך שמצד שמאל, על כן אמר הפסוק אף בנדיבים אל תבטחו רק בהשי"ת לבדו. והנה זה ידוע דמהקליפות שמצד ימין באים כל אהבות רעות ותאוות חיצוניות, כידוע מדת ישמעאל הוא הניאוף, ומשמאל הכעס והכבוד והאכזריות משורש רציחת עשו כידוע. ועתה נתחיל לפרש כיד השם הטובה עלינו, (תהלים קמו א) הלל"י נפש"י א"ת י"י, (ר"ל כי בעוה"ר על ידי עון זה במה שהוא אינו נותן שפעו אל בת זוגו רק אל החיצונים, גורם כביכול להפריד היחוד שלמעלה, א"ת הוא מדת מלכות שנקראת א"ת מי"י, על כן אמר הללי נפשי את י"י ליחד הדודים), (תהלים קמו ב) אהלל"ה י"י בחי"י (ידוע דהטפה יוצא על ידי ח"י חוליות השדרא, על כן לתקן החטא אמר אהללה ה' בחיי, בח"י חוליות שלי עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. גם אהללה בח"י ניענועין דלולב בח"י ברכות שמונה עשרה, עיין בתיקוני זוהר (תיקו"ז יח ל"ז ע"א) כ"ז לתקן החטא), אזמר"ה לאלק"י בעוד"י (ר"ל בנעורי בעוד אני בכוחי, מה שאין כן בשגם שיבה זרקה בו וחסרי' לגנבי' וכו'. או יאמר אזמר"ה לאלק"י בעוד"י, אכרית הדינים בעוד אני בכוחי לסגף את עצמי בסיגופים ותעניות כידוע), (תהלים קמו ג) א"ל תבטח"ו בנדיבי"ם (ר"ל באותן הקליפות שמצד ימין שהם גומרין לך התאוות ונקראים נדיבים כדלעיל), בב"ן אד"ם שאי"ן ל"ו תשוע"ה, (ר"ל אל תשער בדעתך אם אותן הקליפות הנבראים מטפות הנעשקות הם מחזיקים אותי לאב, אזי בודאי לא יצערו ויענשו אותי אחרי מותי כי חייבים בכבודי ככבוד הבן אל האב, זאת הסברא הוא שקר כי כל נברא יצטרך למזון לחיותו שלא יתקיים בלי זה, ואפילו מלאכים צריכים למזון רוחני, ואם כן גם אותן הנבראים מצערים אותו לקבל חיות ממנו אחר שהוא בוראם ומחויב לזונם, ואין להם תשועה אחרת לפרנסתם. וזה יאמר אל תבטחו בב"ן אד"ם, ר"ל שהוא המשחית הוא בנך, שאין לו תשועה אחרת למזונותיו רק ממך, ועל כן מצער ומעניש אותך. והנה בעודו בחיים חיותו הם הם המפילים במחשבתו מחשבות רעות והרהורים רעים, וכל מחשבה הוא באותיות אזי בעוה"ר לוקחים הקליפות אותן האותיות הקדושים שנצטרפו במחשבתו בהרהור רע, ועל ידי זה יש להם חיות, מה שאין כן אחר מותו) (תהלים קמו ד) תצ"א רוח"ו ישו"ב לאדמת"ו ביו"ם ההו"א אבד"ו עשתנותי"ו (ר"ל מחשבותיו, אזי רצים אליו בחמת כוחם לפרנסם ולזונם. או יאמר כשרואה אדם שיצרו מתגבר עליו, אזי יזכור לו יום המיתה (עיין ברכות ה' ע"א) אזי תיכף יסורו ממנו המחשבות, וזה שישים בדעתו האיך אשר תצ"א רוח"ו ישו"ב לאדמת"ו, אזי תיכף ביו"ם ההו"א אבד"ו עשתנותי"ו), (תהלים קמו ה) אשר"י שא"ל יעק"ב בעזר"ו, (ר"ל כי יעקב היה בן פ"ד שנה ולא ראה טפת קרי. והנה השי"ת הבטיח ליעקב בהליכתו לבית לבן ששם עבד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע יב יג), הבטיח לו שישמרהו שלא יזיק לו לבן שהוא מצד הקליפה הגדולה להחטיא אותו, רק אדרבה הוא הוציא את בלעו מפיו, דהיינו הניצוצי קודש שהיו נשקעים בעמקי קליפה לבן הארמי, כידוע כל זה להתבונן. ובזה הראה יעקב אבינו כי בכל מלכותו משלה ולית אתר פנוי מיניה, וזה שהיה מיראה לעשו עם לבן גרתי, שהוא הקליפה היותר קשה והוצאתי את בלעו מפיו. וזה שאמרו רחל ולאה העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו (בראשית לא יד), ר"ל כבר הוצאת כל הניצוצי קודש. וז"ש בכאן המשורר אשרי מי שאל יעקב בעזרו) שבר"ו ע"ל י"י אלהי"ו, (ר"ל כמו שיעקב בטח בהליכתו לבין הקליפה שהשם ישמרהו והראה לכל כי מלכותו בכל משלה, וז"ש בכאן) (תהלים קמו ו) עוש"ה שמי"ם ואר"ץ א"ת הי"ם וא"ת כ"ל אש"ר ב"ם, (אחר כך חזר המשורר לענין ראשון ואמר, אם יאמר איש מה זה היה שזה החטא יהיה כל כך גדול, וגודל עונשו מי יוכל שאת, על כן אמר להיות כי השי"ת הוא הבורא שמים וארץ וימים ואת כל אשר בהם, הוא) השומ"ר אמ"ת לעול"ם, (הוא הייחוד השלם אמ"ת עם לעול"ם, על כן) (תהלים קמו ז) עש"ה משפ"ט לעשוקי"ם, (ר"ל להנשמות הקדושות הנעשקות בידי הקליפות), נות"ן לח"ם לרעבי"ם (ר"ל כביכול מוכרח השפע הקדושה להתלבש בלבוש שק להשפיע אל החיצונים, כדי ליתן לחם לרעבים הם הנשמות הנ"ל כמ"ש לעיל, ועל כן מוכרח אותו החוטא לקבל עונשו או ביסורין בעולם (הבא)[הזה] בתעניות וסיגופין, או בעונשי גיהנם וחיבוט הקבר בעולם (הזה)[הבא], כדי שעל ידי זה) י"י מתי"ר אסורי"ם (הם הנשמות הנ"ל, וכן) (תהלים קמו ח) י"י זוק"ף כפופי"ם (ר"ל שהיו כפופים בידי הקליפה, ואחר כך כשעולין משם) י"י אוה"ב צדיקי"ם, (ואם יאמר האומר מי יודע אם תהני תשובתי להעלות את הנשמות הנ"ל להיותן כבתחילה, הואיל שגרמתי שהיו נשקעים בעמקי הקליפות, ובאפשר נדבק בהם ח"ו איזה שמץ חלאה, ואי אפשר שיעלו מעלה מעלה כבתחילה שהיו חצובות מכסא הכבוד. לזה יאמר אל תחוש לזה, כי) (תהלים קמו ט) י"י שומ"ר א"ת גרי"ם, (ר"ל בהיותן גרים בארץ לא להם ומי יתן טהור מטמא ח"ו), יתו"ם ואלמנ"ה יעוד"ד ודר"ך רשעי"ם יעו"ת, (ידוע בזמן שנפרד היחוד העליון ח"ו, אזי נקראים המדות בשם יתו"ם ואלמנ"ה כידוע, ואין רצוני להרחיב הדבור והמשכיל יבין וידום, לזה אף על פי כן השי"ת יעודד אותם לצורך קיום העולמות אפילו בשעת הפגם, ודרך רשעים יעות, ר"ל והשפע הולכת דרך רשעים והם הקליפות בדרך מעוקם, וכשיתוקן החטא הנ"ל מכל וכל, אזי) (תהלים קמו י) ימלוך י"י לעול"ם וכו' (וימלא כבוד י"י את כל הארץ אמר ואמן, כן יאמר השם). (עד כאן מועתק מן ספר קהלת יעקב בהשמטות לאגרא דכלה):