ישמח משה
באופן אחר אמרתי על המאמר הנ"ל חכם מה הוא אומר וכו', ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו'. והוא פלאי. והנ"ל בזה, על פי מה שכתבתי לפרש (בפרשת עקב, דברים ח ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, על פי המהר"ם שי"ף מ"ש על המאמר (אבות פ"ו מ"ד) פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' אם אתה עושה כן אשריך וכו'. וז"ל: כי לפעמים ילמד תורה על ידי הדחק שבאמת אין לו מה לאכול, אכן אם היה לו לא היה לומד בדוחק, ויש שהוא עושר מופלג, ועם כל זה הוא לומד ומסתפק בלחם ומים. וזהו אם אתה הוא העושה כן, אז אשריך וכו', לאפיקו אם אין לך אז הקב"ה הוא העושה, עד כאן דבריו. וזה שאמר הכתוב ארץ אשר לא במסכנות, כלומר לא בשביל מסכנות ועניות תאכל בה לחם כי לא תחסר כל בה, אף על פי כן רק ואכלת ושבעת, היינו הכרחי להחיות נפשו, וברכת היינו כדי שתוכל לברך ולעבוד ה', והבן. ועל פי מ"ש בהפטורת עניה סוערה וגו' (פרשת ראה ד"ה וכל בניך), על פי זה יומתק צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר (משלי יג כה), כי הצדיק אינו מבקש רק ההכרח, כי זה עיקר המבוקש מאיש הישראלי שיהיה כל פעולתו תכלית אחד כמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים. ויש להמתיק כי הוא היסוד הגדול לכל התורה כולה, כמו בא חבקוק והעמידו על אחת (מכות כ"ד ע"א), דיתפרש על פי זה שהוא כלל לכל התורה והיא דבר א', ויכול להיות במחשבה תמיד שלא לפגום בו, וממילא נשמר כל התורה כולה, הכי נמי האי כללא של הרמב"ם ז"ל להיודעו ומבינו, והבן. והרשע הוא מבקש המותרות, לכן בטן רשעים תחסר כי הוא דבר שאין לו סוף. והנה ענין החקים, הם מגזירת חקיקה שהם עצמות התורה יותר ולמעלה מהשכל, והשכל מדחה אותן ואומות העולם מונים עליהם. ועדות, הוא שכליות שאלו לא נכתב היה ראוי לעשות. ומשפטים, הם אמצעים שאין השכל מדחה ולא גוזר. והנה פירשתי (בתפלה למשה תהלים קיט טז) בפסוק בחקתיך אשתעשע וגו' פירוש נחמד, עיין שם. והנה כבר כתבתי במקום אחר קושיא לאלקינו בענין החקים, דלמה זה כיון שאין המבוקש מאתנו רק לפי ערכינו. והנ"ל בזה, דענין זה מלמד על כלל כל התורה, כמו כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד וכו' (ברייתא דר"י), כענין מ"ש (בפרשת נח על בדורותיו, בראשית ו ט), במה שדרש (ברכות כ"א ע"ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב), כל דבר שבקדושה לא יהיה בפחות מעשרה. הכי נמי כעין זה, דהיינו בכל מצות יש שמחת הגוף או שמחת הנפש, לבד מהחקים, כעין שפירש העקרים (מאמר ג' פרק ל"ב) בפסוק (תהלים קיט קיא-קיב) נחלתי עדותיך לעולם וגו', (תהלים קיט קיב) נטיתי לבי לעשות חקיך וגו'. כי להחוקים צריך להטות לבבו כי אין השכל מסכים, ואם כן החקים הם ודאי מיוחדים לשמו יתברך, ככה צריך להיות כל המעשים. ועל פי זה פירשתי (קדושים כ"ו, ויקרא כ כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, דהיינו בדבר זה הבדלתי אתכם, שתהיה לי ולא לעצמיכם כשאר אדם שעל פני האדמה שהוא לעצמו, והבן כי זה כל היסוד של האומה הקדושה הזאת. ונחזור לענינינו, דהחקים באו ללמוד דאף במצות השכליות שהשכל מסכים או שהטבע מסכים, צריך להיות רק לשמו בענין אמרם (תו"כ כ' קכ"ח) אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו', כי זולת זה אי אפשר לקיים המצוה, כי קיום הלא תעשין מבואר בגמרא (קידושין ל"ט ע"ב) דהוא שבא לידו וניצל ממנו, וזה אינו רק במבטל רצונו מפני רצונו ית"ש, והבן. והנה לפי זה לימוד החוקים הוא ממש מניעת המותרות, כי אם כל מעשיו לשם שמים, ממילא ימנע המותר. והנה בטעם דאין מפטירין וכו', כבר כתבתי במקום אחר (בפרשת תולדות ד"ה ויאהב) דבר נחמד מאד, שאז נגבל ונודע בבירור שהוא מותר, דהא פסח נאכל על השובע (פסחים ע' ע"א). ועל פי זה יתבאר המאמר ששואל מה העדות והחקים והמשפטים, דהיינו למה לי כל שלשתן, בעדות ומשפטים די, והתשובה לזה אין מפטירין וכו', והיינו כמו שפירשתי טעמו, והבן כי נכון הוא.
ישמח משה
ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (ישעיה מ ה), קול אומר קרא ואומר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה (ישעיה מ ו), יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו אכן חציר העם (ישעיה מ ז), יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם (ישעיה מ ה-ח). על דרך שפירש הפרשת דרכים דרך ארוכה דרוש כ"ה, לא יערכנה זהב וזכיכות כו' (איוב כח יז), ועל פי זה פירש בא"א הפסוק (תהלים קיט עב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. והנה מבואר במדרש (שיהש"ר פסוק ישקני ס"ד (שהש"ר פ"א)) דהטעם דכשם שבשר ודם יש לו קץ ותכלית וסוף, כך יש לתורתו קץ וסוף. והנה יש להבין, הא הנשמה חלק אלקי ממעל ולא תפסד לנצח. אבל התירוץ כמו שאמר המלאך לרבי ישמעאל כהן גדול אף כי נפשך כו', (בספר קנה הגדול מובא בסדר הדורות ערך רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול). ונקדים עוד דאמרו חז"ל לעתיד יקח הקב"ה תורה בחיקו וידרוש (במ"ר פ"כ כ'). ועל פי זה פירשתי (בתפלה למשה תהלים קיט טז) הפסוק בחוקותיך אשתעשע וכו'. ועל פי זה יתבאר התכת הכתובים, דהנביא מעיד לעתיד שיתגלה כבוד ה', ואז וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר בעצמו כביכול, ואמר הנביא קול אומר קרא הנבואה הלזו והיעוד הלזה, ואמר מה אקרא, ר"ל מאי נפקא מינה ממי שנשמעו הדברים הלא אל תסתכל בקנקן, לזה אמר כל הבשר חציר וכל חסדו, היינו איזה השפעה טובה שמגיע ממנו כציץ השדה, ולכן יבש חציר נבל ציץ, היינו כשם שבשר ודם יש לו קץ וסוף, כך להמושפע ממנו יש לו קץ וסוף, ואם כן תורה מה תהיה עלה כי רוח ה' נשבה בו, ר"ל אף שרוח ה' נשבה בו מכל מקום, דהיינו שיש לו חלק אלהי ממעל, לזה אמר אכן חציר העם, היינו כתירוץ המלאך (כנ"ל בשם הקנה), לכך יבש חציר נבל ציץ. ודבר אלקינו, אבל דבר אלקינו יקום לעולם דוקא, שכשם שאין לו קץ וסוף כו', ודי בזה רוממות מעלה.