קדושת לוי
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני (שמוית יט, א). דהנה ידוע דרב יוסף נקרא סיני מחמת שהיה בקי בהלכות והיה כולל כל השמעתות ומסכתות וכינו אותו בשם סיני. והא חזינן דתיבת סיני, הוא מורה על כוללות הכל ששם נכללו כל התורה והדיבורים. והנה ידוע דקול הוא בחינה כוללת מכמה בחינות מאש, ורוח, ומים. והנה דיבור אלהים אין לשער מה שיכול לכלול ואצלו יתברך אין חילוק בין קול לדיבור, כי יכול לכלול בדיבור כל הענינים כמו ששמענו בהר סיני אנכי ולא יהיה לך ושני דיבורים אלו כללו כל התורה מה שאין הפה יכול לדבר, אבל דיבור הגשמי אי אפשר לכלול זולת דיבור אחד. אמנם כשאדם מאמין שכל הבלים והדיבורים היוצאים מפיו הם הכל כח וחיות הבורא ורוח ה' דיבר בו ואז כשמקשר הדיבור בקול והקול במחשבה בשורש הרוחני וחיות אלהות אז אף על פי שאין הדיבור יכול לכלול כמה דיבורים יכול הוא להיות מכמה ענינים וכמה שכליים והדיבור מתפוצץ לכמה חלקים כיון שהוא דיבור אלהים, כמו שאנו רואים בתורה כל דיבור של משה שכתוב בתורה כל תיבה כלול מכמה ענינים בדילין ומתפרשין לכמה גוונין לכן דברי התנאים ואמוראים כל דיבור כלול מכמה ענינים מחמת שהיה דיבורם נקשר בשורש וכוחות אלהות. והנה כתיב (תהלים קכה, ב) ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו, דירושלים הוא כנסת ישראל ששם נכללו כל הדברים והוא מסובב מן ההרים ואין הרים אלא אבות, ששרשי הקדושה ברוחניות בעולמות העליונים מסבבים הכנסת ישראל וכל אחד מישראל צריך שיהיה דבוק בהשורש ויהיה השורש מאיר להענף בלי שום מסך ובלי שום תערובת רע חס ושלום. וכל אדם צריך לדבק במידותיו הקדושים וצריך האדם להיות עושה חסד בעולם. אך העיקר שיהא החסדים טובים שהם החסדים מן השורש חסד עליון ולא יהיה בו חלק רע, כי אף על פי שהחסד הוא טוב מכל מקום לא יהיה מעורב בו רע כמו שאמרו חכמינו ז"ל (קהלת רבה ז) כל הנעשה רחמן על האכזרים וכו', וצריך להיות החסד כולו טוב. וכמו כן הגבורות מה שצריך האדם להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלק הרע לשעבד תחת הטוב ואז כשבא האדם לעבודה אמיתית ומדבק את עצמו בשורש האמת ששם כלול כל הגוונין ואדם צריך להתדבק בכל המדות בחסד וגבורה שלו ורחמנות שלו כשהוא באמת ואז הוא כלול מג' קווין, כי במדת האמת כלול הכל. וזה בחינת שי"ן הכלול מג' קווין. וזהו בחודש השלישי, שהוא בחינת האמת שהוא השי"ן שהוא משולש מחסד וגבורה והתפארת כשאדם מגיע לבחינת האמת אז הוא יוצא מכל חלקי הרע ומכל המצירים. וזהו שכתוב לצאת בני ישראל מארץ מצרים, שהם יוצאים מכל ענפי השיעבוד תחת הרע ונהפוך שכל החלקי הרע נכנעים תחת הטוב והאמת. וזהו שכתוב ביום הזה, בבהירות זה שהוא עצם הקדושה. על ידי זה באו למדבר סיני, יכולים לבא לבחינת הדיבור של סיני שהוא כולל כל הדיבורים וכל ענינים. וכמו שאדם מדבק את עצמו במדה הכוללת, כמו כן הדיבור שלו נעשה סיני וכולל הכל ויכול לפעול בדיבורו כל מיני השפעות טובות לכנסת ישראל כל מיני חסדים וישועות לזרע ישראל אמן:
אגרא דכלה
דבר אחר ולא נחם אלקים (שמות יד יז). למה דרך ארץ פלשתים (נראה דצ"ל למה לא דרך ארץ פלשתים), אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי יוחנן כיון ששמעו הכנענים וכו', עמדו וקצצו הנטיעות, כיון ששמעו שנתעכבו מ' שנה במדבר וכו' (שמו"ר פ"כ ט"ז). נ"ל דדרש כי אמר אלקים פן ינחם העם, היינו הכנענים יתנחמו על מה שעשו ויחזרו ליטע, בראותם מלחמ"ה, מלחמה אותיות מלחה מ', היינו שיראו שישובים בארץ מלחה היינו מדבר מ' שנה ויאמרו שישובו מצרימה: ורבינו הגדול אומר לפי שבקש הקב"ה ליתן אימתו של ישראל על אומות העולם וכו'. ויתפרש לפי זה כי אמר אלקים פן ינחם העם (אומות העולם) בראותם מלחמה, (בראותם כי י"י נלחם להם) ושבו מצרימה, ושבו להתבונן מה שנעשו להמצריים בקשיות ערפם: מהו ויסב (שמות יד יח). שהיקפן הקב"ה כשם שהוא אומר (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאום י"י חומת אש סביב וכו', ולא בעולם הזה לבד אלא לעתיד לבא כו', שכן אמר דוד (תהלים קכה ב) ירושלים הרים סביב לה וד' סביב לעמו, עכ"ל (שמו"ר פ"כ י"ז). צריך להתבונן למה הוצרך הש"י להקיף, וכי לא סגי שמירתו ית' בלבד. וגם איך יצדק בו ית"ש הקפה. וגם איך יבאר "ויסב לשון הקפה, והכתוב אומר "ויסב וכו' דרך המדבר ים סוף. ויש לפרש על פי מה דמקובל בידינו דלנפש חיה הלזו השוכנת בקרבנו, יש גם כן אור פנימי ואור מקיף כמו בכל אורות העליונים, היינו אותו חלק אשר באפשרי שיהיה נגבל בכלי הוא לאור פנימי, וחלק שאי אפשר לו להיות נגבל נשארת לאור מקיף. והנה ידוע לנפש יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים, והנה הוא כמו כן לאור המקיף, והנה ממעשה המצות לפי הדין המוכרח על פי התורה, מאירים רמ"ח איברי הנפש הפנימים שהם נגבלים, כמו כן כל המצות נגבלים זה כשר וזה פסול, ועל ידי דקדוקי המצות שהוא ממדת החסידות יותר ממה שהדין מחייב, מאירים רמ"ח איברי הנפש המקיפים בלי גבול, כמו כן הדקדוקים אין להם גבול, זה מדקדק כך וזה יותר כנודע. והבן כי כן הוא בכל המצות, דהיינו אסור לאכול בהמה טריפה, אבל אם הורה חכם להכשיר ודאי מותר, והנה המדקדק לא יאכל אפילו מבהמה שהורה בה חכם, והמדקדק יותר לא יאכל בדאיכא שום צד ריעותא. (והנה המאיר על ידי מצותיו ודקדוקיהם לפנימי ומקיף, הוא המקבל עליו עול מלכות שמים שלימה (ברכות י"ד ע"ב), סוד הבן יקיר לי אפרים וכו' "רחם "ארחמנו וכו' (ירמיה לא יט), ב' פעמים רמ"ח דפנימי דמקיף בגימטריא "מלכות, הוא סוד "מלכות שמים שלימה. מה שאין כן בלא דקדוקים, הוא סוד חצי המלכות (אסתר ה ג) שרצה אחשורוש לבטל אור המקיף ח"ו. ותתבונן באברהם אבינו בציווי העקידה נאמר (בראשית כב א) "אברהם פעם אחת רמ"ח, ואחר כך כשהיה מדקדק במצוה כמו שנכתב אצלינו בפסוק (בראשית כב י) וישלח אברהם את ידו וכו', נאמר לו (בראשית כב יא) אברהם אברהם ב' פעמים פנימי ומקיף). והנה ידוע למשכילים דבחינת אור מקיף הוא שמירה מן החיצונים שבורחים מן האור מקיף. הנה בכאן מצות ירושת ארץ ישראל הוא מצוה ממנין תרי"ג, והנה הלכו לרשת את הארץ, והנה היו דרך קרוב דרך ארץ פלשתים. אבל נעשה גדר וסייג לדבר לבלתי הלוך דרך ארץ פלשתים פן בראותם מלחמה וכו', הנה הוא גדר וסייג ודקדוקי המצות, ועל ידי זה נעשה להם הארות אור המקיף לשמירה מעולה מן החיצונים. ז"ש ולא נחם "אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, ואין כאן דקדוק וסייג רק עיקר המצוה, ולא נעשה רק הארת אור פנימי ועדיין יש פחד מהחיצונים, ואמר אלקים פן ינחם וכו' והוא גדר ודקדוק, ויסב אלקים וכו' דרך המדבר ים סוף, דקדוק עצום לילך במדבריות לקיים המצוה כתיקנה בלי מיחוש. ועל כן אמר "ויסב, הסיבן והקיפן באור מקיף לשמירה מעולה מן החיצונים, על ידי זה שהוליכן דרך המדבר ים סוף. וז"ש הנביא (ירמיה ב ב) (זכרתי לך חסד נעוריך), אור המקיף הוא מבחינת חסד התפשטות, מה שאין כן אור פנימי בגבול מצומצם בחינת גבורה, (אהבת כלולותיך) זאת היא לך לירושה מהכולל שלך, היינו מאברהם אבינו הכולל כל נשמות ישראל והוא קיים המצות בדקדוקיהם, (והוא) לכתך אחרי במדבר וכו' לא דרך ארץ פלשתים, מחשש לבל יבוא לנגוע בקצה איסור, הבן הדבר: