באר מים חיים
והנה באמת אלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים כמאמר הכתוב (קהלת ז', כ"ט), והענין כי ה' אשר ברא כל אלה לא בראם כי אם לכבודו לעבוד לו במדות הללו, כי (משלי ט"ז, ד') כל פעל ה' למענהו, וכל מה שברא לכבודו ברא. כי עיקר התאוה לא נברא כי אם להתאות לו ולחשוק להדבק בו בכלות נפש ממש בביטול המציאות להתיחד בו ולהכלל באורו הצח אור נערב נעים ומתוק שאין דבר בעולם עריבה וחביבה ומתוקה נאהבת נחמדת ונתאבת כהדבק באורו ברוך הוא מקור כל התענוגים והאהבות והחמדות, ולחשוק בתורתו הקדושה אשר נאמר בה (תהלים י"ט, י"א) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש. ואל זה יחמוד ואל זה יתאוה בטעם נועם מתיקות יותר מכל דברים הערבים והנחמדים שבעולם. וכמו כן במדת הגאוה הגם שהוא שנאוי מאוד לפני בורא עולם בשאר דברים. חביבה היא ועריבה כשהיא לשמו של הקב"ה כענין שנאמר (דברי הימים-ב י"ז, ו') ויגבה לבו בדרכי ה'. וחז"ל אמרו (סנהדרין ל"ז.) לעולם יאמר אדם בשבילי נברא העולם אף שלכאורה גבהות גדול הוא לומר שכל העולם נברא בשבילו מכל מקום חיוב הוא לשם ה' בכדי שלא יספיק לו כל העבודה שיעבוד לבורא עולם ברוך הוא ואף אם כל היום יעבוד ויעסוק בתורה יהיה הכל קטן בעיניו לפי ערכו, לומר כי לי ראוי להיות כאחד הגדולים אשר בארץ ולתקן כל העולמות אשר בשמי השמים, וכל העולמות התחתונים יתברכו על ידי ועל כן צריך אני לדקדק על עצמי ביותר ויותר בפרישות מצ"ט שערי היתר כדי שלא אבוא לידי איסור להשמר מכל חטא ועוון הקל שבקלים מכל העבירות שאדם דש בעקביו, ולהתקדש עצמי בכל דברים המותרים באכילה ובמשגל ושאר תאוות הלב כיון שכל העולמות תלוין בי וכשאטיב מעשי אגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות ואם ח"ו אגרע מעשי ח"ו אגרום קללה בכל העולמות להיות יוחסר לחמם והשפעתם, והוא ענין המעטת אורם כמה שנאמר (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות וגו'. וכענין שכתבתי במה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קכ"ח, א') אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. פירוש אשרי האיש שהוא ירא מזה מה שה' הולך בדרכיו של אותו האיש להנהיג כל העולמות העליונים והתחתונים על ידו להיטיב עמם ולהרבות השפעתם, וח"ו להיפוך. והוא עתיד ליתן דין וחשבון גם על זה במה שגרם ח"ו צער לכל העולמות שנחסר השפעתם וטובם. כי האמת כן הוא שביד כל אחד מישראל תלוין כל העולמות כמאמר חז"ל (קידושין מ':) זכה מכריע את עצמו ואת כל העולם לזכות וח"ו בהיפוך מכריע כל העולם לחוב. וכדומה במה שיש בחינת הקדושה במדת הגבהות, אבל שיהיה צלולה וברורה רק לשם ה'. והכל קודם עשיית המצוות ותורה ותפילה, שעל ידי זה הגדלות, יבוא לעסוק בהן. אבל בעת שעוסק בהן או אחר כך, חלילה חולין הוא לו לדמות בנפשו כי כבר עשה איזה מצוה או כבר הוא בדרגת מה. כי איזה עבודה שבעולם די לפני מלך הכבוד ברוך הוא וברוך שמו הנורא והנשגב וכבודו מלא עולם וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא ומי שחושב כזה פיגול הוא לא ירצה לקרבן אשה לה' ותועבת ה' כל גבה לב. רק במה שצריך אל העבודה שיעבוד על ידי זה לבורא עולם ולא יותר. כי האדם שאינו מכיר פחיתותו וקיצורו בעבודה, עדיין מבחוץ לגמרי הוא ולא התחיל להכנס כלל וכלל בשער המלך.
מראה יחזקאל על התורה
אבל הענין הוא עפימ"ש (תהלים קכח א) אשרי כל ירא כו' הנה כי כן יבורך גבר כו', ושמעתי לפרש דצרכי בני אדם מרובין הרבה מאוד ועל כן כשרוצין לברך שום אדם צריכין להרבות דברים וכל זה אינו מספיק, אך מי שהוא ירא שמים אינו חסר כלום ויש לו כל הטובות והשפעות כמ"ש כי אין מחסור ליראיו, וע"כ אין צריך לברכו רק שיהיה ירא שמים ואז ממילא יתברך בכל הטובות, וזה"ש אשרי כל ירא ה' כו' יגיע כפיך כו' בניך כשתילי זתים כו' וע"ז קאמר הנה כי כן אחרי שהדבר כן הוא שהירא שמים יש לו כל הטובות ממילא יבורך גבר ירא ה' שאין צריכין לברכו רק שיהיה ירא שמים.
אגרא דכלה
ויתרוצצו הבנים בקרבה וכו' (בראשית כה כב). כל הפסוק הדקדוקים ידועים. וגם שאין לכל הפסוק ביאור. ואענה אף אני את חלקי, דהנה כתיב (תהלים קיב א) אשרי איש ירא את י"י וכו', (תהלים קיב ב) גבור בארץ יהיה זרעו, והנה הוא מדה כנגד מדה להיותו ירא י"י, ויראה היא מסטרא דגבורה, על כן גבור בארץ יהיה זרעו. והנה לכאורה בארץ כתיב משיצאו לאויר העולם, אבל בבטן אמם אינו נשמע שיתראה בהם פעולת הגבורה. וז"ש ויתרוצצו הבנים בקרבה, ונתראה בהם בחינת גבורה, והנה שפטה להיות יצחק ירא י"י מבחינת גבורה כנודע, על כן נמשך לזרעו הגבורה, אבל הוקשה לה אם כן למה זה אנכי, למה יתראה גבורתם בעודם בתוכי בבטני הרי בארץ כתיב, ותלך לדרוש את י"י, דהנה במקום אחר כתיב (תהלים קכח א) אשרי כל ירא י"י וכו', (תהלים קכח ג) בניך כשתילי זתים וכו', (תהלים קכח ד) הנה כי כן יבורך גבר ירא י"י, הנה תראה שם אמר בני"ך, וכאן זרעו, על כרחך צריך לומר דשם נאמר ירא י"י, וכאן נאמר ירא את ד', דדרש רבי עקיבא לרבות תלמידי חכמים (פסחים כ"ב ע"ב), ואם כן לפי זה הכוונה מי שהוא רק ירא י"י, יתגדלו הבנים בהיותם כבר בבחינת בנים עלי ארץ, מה שאין כן מי שהוא ירא את י"י היינו התלמידי חכמים, הנה יראתו להיות ניצוץ אורה מכבודו ית' טמון בתוכם, הנה שכרו אתו שימשך הגבורה לבניו בהיותם עדיין בבחינת זר"ע, היינו בבטן אמם טמונים. וז"ש ותלך לדרוש את י"י, דלא כנחמיה העמסוני שפירש את עצמו מלדרוש, רק כרבי עקיבא דדרש את י"י (דברים ו יג) לרבות תלמידי חכמים, ואז דקדקה בדבר להיות נאמר ירא את י"י, על כן בדקדוק אמר גבור בארץ יהיה זרעו בהיותם עדיין זרע טמונים בבטן, ומ"ש בארץ הוא לדיוקא לאפוקי בשמים לא יתנהג עמהם הש"י במדת הגבורה, רק בחסד ורחמים: