קדושת לוי
* ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ולכאורה יקשה למה נאמר ברכה וקללה יחד, ולא נאמר ברכה אם תשמעון וכו'. ולהבין זאת, נקדים לבאר כלל גדול בעבודת האדם, שלא יגבה לבו ולא יהיה נדמה בעיניו אשר הוא עובד ה' בעבודתו אשר עובד בתורה ומצות ואהבה ויראה, כי במה שיורגש בנפשו ועבודתו יפול הנופל חס ושלום מדרגה אחר מדרגה עד שיבוא לתאות גשמיות. אלא אדרבה לא יהיה נחשב עבודתו אצלו כלום ולא יהיה שום הרגשה בעבודתו ויהיה לבו חלל ונשבר בקרבו שעדיין לא התחיל לעבוד את ה' כלל, כי כאשר יתבונן היטב בגדולות הבורא ברוך הוא איך שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין וסובב וממלא כל עלמין ולית מחשבה תפיסא ביה כלל וכל העולמות ונשמות ומלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש כולם בטילים לפניו וכאין וכאפס נגדו. וכמו שאומרים וכולם עושים באימה וכו' ואופנים וחיות הקודש, כו', אזי יתעורר להיות כלתה וגם נכספה נפשו להתלהב בעריבות מתיקות ידידות לחפוץ ולהשתוקק עבודת ה' בכל עת ולא יורגש אצלו עבודתו כלל וכל מה שיעמיק דעתו יותר בהתבוננות השגת גדולות הבורא ברוך הוא יותר יתלהב לבו לעבודת ה' ולא יהיה נחשב בעיניו כלום ולא יהיה שום הרגשה בעבודתו ויהיה לבו נשבר בקרבו על שהוא מרחוק מה' ולא התחיל לעבוד אותו כלל, כי לפי ערך גדולתו מה הוא ומה עבודתו. וזה שכתוב (תהלים פא, ד) תקעו בחודש שופר, כי ידוע שהאדם העובד את ה' הוא מכונה בשם שופר מלשון שפרו מעשיכם. תקעו, הוא מלשון ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כו) רוצה לומר, שעבודה זה שמכונה בשם שופר שהוא תקועה תמיד בלבבכם יהיה חדש אצליכם כמו שעדיין לא התחלתם לעבוד את ה' כלל. וזהו שירו לה' שיר חדש (תהלים צח, א) היינו שתשיר שיר חדש תמיד. כי נפלאות עשה, על ידי שתעמיק דעתך בגדולת הבורא ברוך הוא ותשיג איך שהוא מופלא ומכוסה רם ונשא שאין לכל העולמות ומלאכים נשמות שום השגה ותפיסה ביה כלל מזה תתלהב נפשו ולא יהיה נחשב אצלו עבודתו לכלום וישיר שיר חדש תמיד כאלו עדיין לא התחיל לעבוד את ה' כלל. וכמו שידוע מאמר (הבעש"ט) על פסוק הוא ינהגנו עלמות (שם מח, טו) על דרך משל, שמרגילין את הקטן לילך לאט לאט הנה כל מה שמתרחקין מן הקטן יותר הוא מרגיל את עצמו לילך, כמו כן על ידי מה שאנחנו משיגין שהבורא ברוך הוא הוא מופלא ומכוסה ולית מחשבה תפיסא ביה כלל מזה מרגילין לבוא לגשת לעבוד עבודת הקודש, כי על ידי השגת רוממות הבורא ברוך הוא לא נחשב בעינינו עבודתינו לכלום , כי לפי ערך רוממות גדולתו עדיין לא התחלנו לעבוד עבודתו כלל ועבודת כל יום הוא דבר חדש. וזהו שיר חדש, כי בכל יום יהיו בעיניך כחדשים:
ליקוטי מוהר"ן
וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ, בְּחִינַת (תהילים צ״ח:א׳): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה; הַיְנוּ הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא נִגּוּן שֶׁל הַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, כִּי אָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת.
באר מים חיים
ויושע ה' ביום ההוא וגו'. לכאורה זה מיותר אחרי שכבר הודיע שבא סוס פרעה ברכבו לתוך הים וישראל הלכו ביבשה, הנה ודאי אשר הושיעם ה', ואמנם הנה נודע לכל, אשר חסדי המקום ברוך הוא וברוך שמו מכונים על שם יד הימין כמו שאמר הכתוב (תהלים צ"ח, א') הושיעה לו ימינו וגו' וכדומה, ואומר (תהלים קי"ח, ט"ו) קול רינה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה וגו', והטעם שהחסדים מכונים על שם הימין, כי החסדים נעשים בעשיית השלימות ובזריזות ובכל האופנים לטובה, כמו האדם העושה דבר ביד ימינו שנעשה הדבר על נכון בטוב בעשיה שלימה, כי האל הטוב החפץ חסד כאשר עושה החסדים הנה עושאם בשמחה ובנחת ובטוב לבב, ועל כן עושה אותם על צד היותר טוב, מה שאין כן בחינת הדין מכונה על שם השמאל, כי הוא נעשה בעל כורחו שלא ברצון השלם ועל כן נעשה כבחינת העשיות אשר בשמאל שהוא בעצלות ואיננו בשלימות, ועל כן מבואר בכתבי האר"י ז"ל בכמה מקומות (ועיין בכוונת נטילת ידים) אשר הימין נקרא יד הגדולה, כי בעשיית החסדים הנה גדול ה' ומהולל מאוד וקול רינה וישועה באהלי צדיקים כשנעשין החסדים בעולם, ושמו הגדול והקדוש נתגדל ונתקדש ונתפאר בפי כל וכולם מודים לאל הטוב והמיטיב שכך מרחם על עולמו וכך וכך עושה להם בידו הגדולה חסדים הטובים. מה שאין כן בעשות ה' משפט ודין בבני אדם, אף שבאמת גם זה טובה הוא מהטוב ומיטיב כאשר הארכנו בזה בכמה מקומות בארבעה בחינות שיש בהם וכולם על צד החסד הגמור שהוא, או שהם יסורין של אהבה ממש שאינן באין על שום עוון וחטא רק כדי להרבות שכרו בעולם הבא על ידיהם כמאמר חז"ל (ברכות ה'.) שנודע אשר ודאי כל יסורי עולם הזה בשבעים שנות חיי האדם לא יעמדו כנגד רגע אחד טוב עולם הבא שהוא הנאת הצדיקים אשר מחזה שדי יחזו ונהנין ונשבעין ממראות זיו השכינה עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד, ג'), או שבאין לשם מירוק עוונות כמאמר חז"ל (שם) נאמר ברית במלח וכו' מה מלח ממתיק הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם והוא בשביל שלא יצטרך לעונשי גיהנם, אשר המשכיל יבין מעצמו שאין כל יסורי הגוף שבעולם נחשבין לרגע אחד יסורין לנפש בגיהנם, או שבאין בכדי להזכיר האדם שישוב לבורא בתשובה על עוונותיו כי זה כל האדם ההולך בשוק וטרוד במזונותיו יומם ולילה וכבר נשכח מאתו לזכור בבורא עולם לעבוד עבודתו ולשוב עדיו אחרי כל תועבותיו אשר יעשה תמיד בשווקים וברחובות שאין להם מספר וערך ואם יספרם מחול ירביון, שהוא גזל וגניבה ורמאות והסתכלות באשה ושנאת ריעים ולא תקום ולא תטור ולשון הרע ושקרים וחנופה וליצנות וכדומה שאין להם שיעור כלל, וכשבאין אליו מעט יסורים הוא נזכר מעט שיש בורא עולם, וצריך לשוב אליו לעבוד אותו וכמאמר חז"ל (סנהדרין ק"א.) נענה ר' עקיבא ואמר חביבין יסורין וכו' עד לא העלהו למוטב אלא היסורין, ועוד יש בחינה אחרת ולא נאריך בהם.