חסידות על איכה ד:ה

ב וּכְשֶׁיֵּשׁ לְיִרְאֵי הַשֵּׁם חֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת מֵהַכּוֹפְרִים הָאֵלּוּ, עֵצָה עַל־זֶה: אָנֹכִי תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, חֶרְפַּת אָדָם (תהילים כ״ב:ז׳). לַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, הַסְּגֻלָּה לָזֶה בְּחִינַת תּוֹלָע, שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת הַזֹּאת מְנַצֵּחַ אוֹיְבָיו. כִּי תּוֹלָע הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ד׳:ה׳): הָאֱמֻנִים עֲלֵי תּוֹלָע;

ויצא יעקב מבאר שבע, יש להבין שדי הי' באמרו וילך חרנה, ולמה בגלות אברהם למצרים ויצחק לפלשתים לא כתיב מקום יציאתם משם, ונראה דהנה הוא הוצרך להבחן במדתו מדת האמת, וידוע דאמת הוא בלתי שינוי, וכמו שדייק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור מנהר הפוסק אחת לשבעים שנה נקרא מים מכזבין, והנה ידוע כי שינוי פתאומית קשה יותר לסבול משינוי בהדרגה, וע"כ גלות בבל הי' כ"כ קשה, וזוה"ק ריש פ' שמות האריך בזה והרבה פסוקי איכה נאמרו בזה האמונים עלי תולע חבקו אשפתות השליך משמים ארץ ועוד למכביר, והנה גלות יעקב הי' מעין גלות בבל כבש"ס פסחים היכן משגרן לבית אמם, ובמדרש ר' לוי פתח קרא בגלות והוא גלות בבל, והנה סלם זה צלמו של נבוכדנצר, וע"כ גלות יעקב הי' ג"כ בסיגנון זה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ובכל אלה נשאר על עמדו ולא נשתנה ממצבו וצדקתו, וזה תכלית המירוק, והבחי' למדת האמת, ע"כ מזכיר היציאה מבאר שבע הוא איגרא רמה שמיטה או יובל כבזוה"ק וילך חרנה הוא בירא עמיקתא:

ובני יששכר תול"ע (בראשית מו יג). תרין במסורה. דין. ואידך האמונים עלי תול"ע (איכה ד ה). היינו הנביא היה מקונן האמונים עלי תולע, היינו על בני יששכר תול"ע, שהן המה הבעלי תורה יודעי בינה לעיתים (דברי הימים א' יב לב). וירמוז עוד תול"ע, הוא בגימטריא השם הראשון דמ"ב היינו אב"ג ית"ץ, וכבר ידעת שהשם מ"ב הוא מסוגל לכל עליית מיין נוקבין מתתא לעילא, והוא סוד עליות הנשמות בלילה בידך אפקיד רוחי (תהלים לא ו), וכן הוא במסירת נפש להש"י. והנה האמוני"ם עלי תול"ע, היינו המורגלים עם השם הזה, היינו ובני יששכר תולע והיינו הבעלי תורה, מה שאין כן המאמינים על חקירות, וכמו שהעיד החסיד מהר"י יעב"ץ בספרו אור החיים: