חסידות על איכה ד:ז

ובעמדי במקהלות בין כסא לעשור להורות לעם ה' דרכי ה' והמעשה אשר יעשון, לבדוק את החמץ ולהשליך רוע שאור, להסיר הבגדים הצואים ולהלביש אותם בגדי קדש כתנות אור. עניתי ואמרתי מוסר השכל אשר נתן לי אלקים בזה, בהקדים מאמרינו לפרש הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם, (תהלים קד כב) תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון, על פי אמרם ז"ל (במסכת יומא דף ס"ט ע"ב) ביצרא דעבירה שתפשוהו אנשי כנסת הגדולה וכו', ואפילו כביעתי' בת יומא לא משתכח, והתירוהו ונפק כגוריא דנורא מבית קדשי קדשים, רק סמיוהו לעיניה ואהני דלא לגרי אינש בקרובתיה, עיין שם. אלמא דהסט"א הוא כפיר ואריה. והנה הפוגמין בהוצאת ז"ל, מושכין ניצוצות הקדושות מנשמתו לתוך הטומאה, וידוע דכל נשמה יש לה ס' רבוא ניצוצין קדישין, רק שאין נותנין לו הכל בפעם אחת, וכל כמה ניצוצות שנותנין לו, כל כך ימים יש לו לחיות כדי שבכל יום יתקן ניצוץ אחד, והמרבה להשליך להטומאה, מאבד ימים כי בכל ניצוץ מאבד יום. והנה הנבראים מהניצוצות צועקים לפני הזן ומפרנס ית"ש, שיטול מאביהם אשר בראם הפרנסה הנקצבה לו, וליתן להם די מחסורם כי מי בקש זאת מידו שיבראם. וזה הוא פירוש הפסוק לדעתי הכפירים, היינו אלו הנבראים מהוצאות ז"ל ר"ל, ונקראים כפירים כי המה משורש הסט"א, והחיות שלהם הם הניצוצי קודש, כי בלא קדושה אין חיות כאמור (נחמיה ט ו) ואתה מחיה את כולם, שואגים לטרף שיתן להם פרנסתם, ולבקש מאל אכלם של אותן בני אדם שבראם כנ"ל. והנה דרשו רז"ל (שבת קנ"א ע"ב) עד אשר לא תחשך השמש (קהלת יב ב), זה יום המיתה, כי החיות נקרא בשם זריחה, והמיתה בשם שקיעה, כמו שדרשו (יומא ל"ח ע"ב) בפסוק (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע וכו'. והיינו תזרח השמש, ר"ל מה שעוד היה לשמשן של אותן האנשים לזרוח ולחיות כפי הניצוצי קדושה הנקצב להם בשעת יצירה, יאספון שלא בזמנם מחמת שהרבו להשליך להטומאה אבדו ימיהם כנ"ל. והנה אם היה להם אחר מותם מנוחה מהקליפות שנבראו על ידם, היה גם כן טוב להם, אבל באמת בעוה"ר ואל מעונותם ירבצון ומטפחין על קברו וצועקים אתה בראתנו ודנין אותו שנאמר (ירמיה ב יט) תיסרך רעתך, ונאמר (ישעיה סד ו) ותמוגגנו ביד עונינו, וכמ"ש רז"ל (אבות פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, לידי דייקא כנודע. ונקדים עוד מה דמבואר בספרים הקדושים דמי שאינו פוגם באות ברית קדש, אזי שריא ביה באות ברית קודש שם שד"י מלבר ושם הויה מלגו, והמטמא אותו שורה עליו שם ס"מ מלבר, (רק אלו שני אותיות אשר הוא חלקו מהטומאה והבן), ושם שט"ן מלגו אוי לה לאותה בושה הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו. ועל פי זה פירשתי (הפסוק איכה ד' ז) זכו נזיריה משלג צחו מחלב, כי ידוע דאלו שאינם פוגמין, יונקין משפע הקדושה מהשכינה כביכול בנים יונקין משדי אמן, והנה שם הויה ב"ה הוא בגימטריא כ"ו, ואותן המגרשין השם הויה ומשרין במקומו שט"ן, הוא יתר במספר של"ג דו"ק ותשכח. ואמרתי רמז לזה תשלג בצלמון (תהלים סח טו), ר"ל דהעושה השלג הנזכר, הוא בצלמון בצל מות (כמו שפירשו המפרשים), דהיינו שמאבד ימיו ושוכן בצל מות קודם זמנו, וגם בחייו ניטל ממנו השפע והוא עני החשוב כמת (נדרים ס"ד ע"ב) והבן, וזה שאמר (תהלים נא ט) תכבסני ומשלג אלבין, וכמו שיבואר שם אי"ה (בחבורי תפלה למשה קאפיטיל נ"א פסוק ט') על תהלים. והיינו זכו נזיריה, דהיינו הפרושים מהבלי עולם, הם זכין מאותו השלג שאין עליהם אותו השלג, רק שם הויה ב"ה במספר כ"ו, אז צחו מחלב שיונקין שפע הקדוש ואין חוטף מהן. והיינו דכתיב ירד ירדנו, דהיינו רי"ד פחתנו בעוה"ר, כי במקום שדי הוא ס"מ, הוא בתחילה לשבור אוכל כאמור, ולבקש מאל אכלם שהם נוטלין הפרנסה כנ"ל.

זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם (בראשית יז י). כבר דקדקתי בפרשת אחרי דהכי הוה ליה למימר זאת אות הברית אשר ביני וביניכם, ומדאמר תשמרו ביני וביניכם, משמע שהשמירה היא ביני וביניכם והוא תמוה, וכבר כתבתי שם לישב. וכעת נ"ל לפרש באופן אחר, על פי שכתבתי בפסוק (בראשית מג כ) ירד ירדנו, ובפסוק (איכה ד ז) זכו נזירים משלג (תמצאנו אי"ה בפרשת מקץ). ובהקדים דמילת ערלת בשר מועיל למילת ערלת לב, דמצות מילה היא שמירה לכל התורה, דהנה כבר כתבו חכמי אמת דיצר, ס"ת של מלואו יו"ד צד"י רי"ש הוא שדי, לרמז דשם זה מועיל לבטל היצר הרע. והנה מבואר בספרים (עיין תיקו"ז כב ס"ו ע"א) דעל ידי המילה נשלם שם שדי באדם, עד כאן. ואם כן היא שמירה מעולה. ונ"ל דלכך נכרתו על המילה י"ג בריתות (שבת קל"ג ע"ב), דיצר הרע לפתח חטאת רובץ, והיצר טוב בא אחר י"ג שנים, ואם כן הוא משוקע בטומאה, ומועיל מצוה זו עד י"ג שנים, ולכך נכרתו י"ג בריתות כנ"ל. ועל פי זה אמרתי לפרש אמרם ז"ל (קידושין ל' ע"ב) אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי תבלין, דהיינו התורה. דהא כבר כתבנו דהשם שדי השורה באדם הוא שמירה מעולם מיצר הרע, אך לעומת זה הרי אמרו רז"ל (ב"ב דף קס"ד ע"ב) שלשה דברים אין אדם ניצול בכל יום, אבק לשון הרע, והרהור עבירה. והנה ידוע דעל ידי פגם ברית הלשון נפגם ברית המעור ונסתלק השמירה, וכן על ידי הרהור בא לידי טומאה בלילה ונסתלק השמירה (כתובות מ"ו ע"א). אך הלא מבואר במסכת (עירוכין דף ט"ו ע"ב) מאי תקנתיה, יעסוק בתורה שנאמר (משלי טו ד) מרפא לשון עץ חיים, וכן מבואר במסכת ברכות (דף י"ד.) כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות, ואם כן על ידי התורה חוזר השמירה מיצר הרע והיינו התבלין, ואם כן לפי זה המילה יסוד הכל וכל התורה כולה לחזקה. והיינו אשר תשמרו ביני וביניכם, דעלינו מוטל שמירת המצוה ושלא נפגם בה, ועל השי"ת לשמור אותנו מיצר הרע ומכל דבר רע, נ"ל נכון בס"ד.