וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי־מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃
אגרא דכלה
פרשה ט. (שמו"ר פ"ט ז') א"ר יוסי ב"ר חנינא נס גדול נעשה במטה שאף על פי שבלע וכו' ולא הועבה, (דהרי נאמר (שמות ז יב) ויבלע מטה אהרן וכו', עדיין ניכר כמקדם שהיה מטה אהרן), וכל מי שרואה אומר זה מטה אהרן, מכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו ניסים ונפלאות לדורות, עכ"ל. נראה פירושו דהנה אם היה מועבה, היה גם כן פלא גדול עץ בתוך עץ, ומאי אולמיה דנס הזה מזה. אך הוא דהיה מטה אהרן מוכן לעשות בו ניסים לדורות, דהיינו להוציא פרח לגמול שקדים (במדבר יז כג), והניחו אותו למשמרת לדורות לפני העדות בתוך הארון (במדבר יז כה), ואם היה עבה כל כך האיך היה יכול להיות מונח בארון וכו'. ויצדק לפי זה שם בפסוק (במדבר יז יז) ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כי "מטה "אחד לראש בית אבותם, רצ"ל מה שנשאר במצרים רק כעובי מטה אחד, הוא להיות הוראה לראש בית אבותם, ודו"ק אין כאן מקומו:
שפת אמת
בענין מי מריבה דאיתא במדרש שנענש על שאמר שמעו נא המורים. והרמב"ן הקשה ע"ז הטעם שהרי בודאי חטאו בזה דכתי' ויקציפו על מי מריבה וגם מ"ט לא האמנתם בי. וגם ענין לקיחת המטה כיון שלא הי' הכוונה להכות ע"ש. ונ"ל דכתי' בפרשת קרח השב כו' מטה כו' לפני העדות כו' לאות לבני מרי ותכל תלונותם כו'. כי באמת בנ"י מאמינים בני מאמינים. אך ע"י החטא ניטל מהם שורש האחדות. והקב"ה נתן אות המטה שבזה יתדבקו למטות אבותם כמ"ש מטהו יפרח להיות דבוק בשורש ובזה נתעלו כל מטות בנ"י. ולכן אמר קח כו' המטה והקהל את העדה שבזה יבואו אל האחדות ויפתח להם הבאר כמ"ש אסוף את העם ואתנה להם מים. ומיד שראו המטה נתהפכו להיות מאמינים בני מאמינים. ובזה שגג משה רבינו ע"ה שקרא להם המורים עתה. ולכן כל הקלקילים שכתוב במדרשים שנעשה בזה שהכה במטה ופעמים. הכל הי' בשביל שחשב משה רבינו ע"ה שעדיין הם מורים ואינם ראוים להתמשך אחר נס העליון ונשתנה הנס למדריגה שלמטה כמ"ש בזוה"ק בפסוק תוחלת ממושכה כו' ועץ חיים תאוה באה כמ"ש במ"א מזה. וז"שלא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י א"כ הכל מיושב. כי בזמן שבא הארה עליונה מתהפכים בנ"י כמו בש" בכח הנשמה יתירה. כי גם המטה שהוא במשכן לפני העדות הכל ענין אור הגנוז שמאיר מסוף העולם ועד סופו. וכשבא הארה משם מתאספין בני ישראל אל השורש ונתקן הכל ונפתח להם הבאר והכל ענין אחד:
אגרא דכלה
וירם את המחתות (במדבר יז ב). ויר"ם תרין במסורה. דין. ואידך בתפלת חנה (שמואל א' ב י) ויתן עז למלכו ויר"ם קרן משיחו. הנה סיים בכאן (במדבר יז כה) ויהיו לאות לבני מר"י, כי יר"ם בהיפוך אתוון מר"י, הנה בכאן על הממר"ים על ברית הכהונה, וכן שם ויר"ם קרן משיחו, על הממרים על מלכות בית דוד שנמשח בקרן: