אִם־יִרְא֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים הָעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹא־מִלְא֖וּ אַחֲרָֽי׃
שם משמואל
ולפי האמור יתפרש מה שנאמר למשה שלח לך אנשים שמשה יהי' המשלח, היינו ששלוחו של אדם כמותו, ומשה הוא בחי' האמת כבמדרש אמת זה משה כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא, א"כ מדת האמת של משה תאיר בהם לדחות מדת השקר שנשתאבה בהם מחמת חטא ישראל כנ"ל, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהוא כענין ש"צ שטעה סימן רע לשולחיו, ולפי דרכינו הוא מדת השקר שנשתאבה בכל הנקרבין שאמרו נשלחה ויתוקן עם זה שיעשו שלוחי משה ושלוחו של אדם כמותו, אך ענין שליח של אדם כמותו הוא רק כשעושה מחמת רצון המשלח ובטל אליו כמו שפירש"י קידושין בהא דאין שליח לדבר עבירה דהוה כעושה מאליו, הרי דכשעושה מחמת רצון עצמו אף שכך הוא רצון המשלח אינו נחשב שליח כמותו, והנה בפרשת מטות כתיב על חטא זה כי לא מלאו אחרי, והלשון משמע שלא הי' אחרי ה' בתכלית השלימות, ולכאורה זה לישנא קלילא נגד חטא זה שנגזר בשבילו בכי' לדורות, וי"ל דזה על המרגלים עצמו קאי שתחילת החטא הי' מה שלא מלאו להיות שלוחי משה מפי ה' אלא רצו לתור את הארץ מעצמן, שהיו מסופקים הטובה היא, ובזה יוצדק הלשון "אחרי" שהמבטל עצמו לרצון אחר ולא כעושה מאליו נקרא הולך אחריו ולא הולך עמו, ומאחר שלא היו נחשבים שלוחי משה שוב התגבר בהם כח השקר כנ"ל: