וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהוָֽה׃
שם משמואל
והנה אות ח' הוא רומז לחטא, אבל לשון חטא מצינו משמש דבר והיפוכו כי חטא הוא חסרון כמו והיינו אני ושלמה חטאים שפירשו חסרים מלשון קולע אל השערה ולא יחטא, וע"כ הוא שם מושאל לשוגגין שעכ"פ הם חסרים מהשלימות, ומצינו ג"כ בלשון טהרה כמו וחטא את הבית תחטאני באזוב ואטהר, וכן מצינו בלשון ראי' משמש דבר והפוכו, יש מלשון רואה אני את דברי אדמון, ומלשון זה הראויות לתת לה מבית המלך, ויש מלשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת שפירש"י אל תסתכלו בי לבזיון, וכן לראוה בך, וכן יש לפרש בפרשת מטות ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל, והטעם יש לומר כי הראי' תלוי' במחשבת הלב אם אדם רוצה לראות טוב הוא רואה בדבר הזה טוב כי טובת העין הוא מעורר את חלקי הטוב שבדבר הזה להאיר נגד עיניו, ולהיפוך להיפוך, וע"כ המרגלים שהי' בדעתם שלא נכון לפניהם לעלות לא"י מטעם שכתב הזוה"ק או טעמים אחרים ראו בעיניהם חלקי הסותר מן העלי', ע"כ בראי' ההיא עצמה שהיתה שלא מטובת עין פעלו שעמדו לנגד עיניהם ענינים המניאים את לב בני ישראל וכמו שאמרו ארץ אוכלת יושבי' שכל מקום שהיו עוברים מוצאים קוברי מתים, ובאם היו נותנים טובת עין בזה היו רואים האמת הסיבה כדי שלא יתנו לב למרגלים וכדומה: