וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ (פ)
ישמח משה
באופן אחר יש לפרש מדרש חזית הנ"ל, דהנה גם רש"י (ד"ה בראשית) הביא ראשית המדרש (ילקו"ש רמז קפ"ז) אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל וכו'. וכבר עמד על זה הרמב"ן שהרי צורך גדול היה להתחיל התורה בראשית להודיע שהעולם מחודש שהקב"ה בראו יש מאין, וזהו יסוד האמונה והתורה והניסים. והגאון בספר גור אריה כתב לפרש הקושיא, ששם תורה היא כמשמעה להורות לנו את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה, ולפיכך דוקא תורת משה נקרא תורה שבה כתובים המצות, אם כן אין לכתוב בה רק המצות, ואי משום שבא להודיע אמונת חידוש העולם שהיא יסוד כל הניסים, אין זה קושיא, שאין בריאת העולם ראיה על הניסים, אדרבא הניסים שחידש הקב"ה הם ראיה על בריאת העולם, שחידש הניסים ראינו בעינינו, וכן פירש הראב"ע בפסוק (שמות כ ב) אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, עיין שם. ולכך הקשה לא היה התורה צריך להתחיל אלא מהחדש הזה לכם וכו', עד כאן דברי הגור אריה. ולתרץ זה נאמר תורת ה' תמימה (תהלים יט ח), כלומר שמבראשית עד לעיני כל ישראל, הכל תורה כמשמעה, שמורה לנו הדרך ישרה שיבור לו האדם, שמכל דבור ואמירה ופסוק יש ללמוד איזה מדה טובה והנהגה טובה, כמבואר בשל"ה הקדוש דברי תוכחת מוסר היוצא מכל פרשה, ועיין בכלי יקר תמצא כמה מילי מעליותא והנהגות טובות שיש ללמוד במה שלא נאמר כי טוב בשני, לפי שבו נברא המחלוקת (ב"ר ד' ו'), וממה שקרא אלקים לרקיע שמים (בראשית א ח), המורה על שלום (ב"ר ד' ז'), וממה שהוסיף ה"א בששי, לפי שהעולם נברא בה"א (מנחות כ"ט ע"ב), ומכאן ילמדו שכל אומן יניח כלי אומנתו בששי, וכהנה וכהנה תמצא בספרים עצמו מספר. וכיון שהכל תורה, שפיר היה צריך להתחיל מבראשית, אלא דאכתי הגם שיש ללמוד מספר בראשית דרכים ישרים, מכל מקום כיון שלא נצטוו עליהם, פן יאמר נא ישראל די לנו במה שצותה התורה בפירוש, אבל מה שלא נצטוו עליו, מאן יהיב לן נגרא דפרזלי ונשמעוניה, ומוטב יהיו שוגגים וכו'. אמנם האמת כי מראשית זאת הודיעו ישראל דעתם היפה כי קימו וקבלו עליהם לעשות ולשמוע את דבר ה' ורצונו ית' אף במה שלא נצטוו, והוא ממה שאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), דהיה להם לומר אשר דבר ה', ומאי רבה האי כל. ותו דהוה ליה לומר כל אשר דבר ה' אליך נעשה, כי עם משה דברו אז. אבל כונתם באמרם כל אשר דבר ה' נעשה וגו' כמשמעו, אף שלא דבר אליך בפירוש ולבא לפומא לא גלי, רק שאנו למדין אותו מדבריו וסיפוריו שכך רצונו ית', נעשה ונשמע. וזהו שנאמר בפרשת משפטים (שם) ויקח משה את ספר הברית (פירש רש"י [ד"ה ויקח] מבראשית ועד מתן תורה וכו', ולדעת הרמב"ן היה זה אחר מתן תורה), ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, פירוש כל הכתוב בספר הברית נעשה דהכל תורה. ובזה מובן המדרש ומדויק מאד שאמר ר' יצחק לא היה התורה דייקא צריך להתחיל אלא מהחדש הזה וכו', וכפירוש רש"י שהיא מצוה ראשונה שנצטוו, ומה טעם גילה הקב"ה וכו', כי הגם שיש ללמוד מספר בראשית כמה מילי מעליותא להתנהג בהן, הלא לא נצטוו עליהן, ומאן יימר שיקיימו אותן. על זה אמר בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, הרי גילו דעתן שקבלו עליהן לקיים הכל אף מה שלא נצטוו, בראותם שזהו ההנהגה רצון הקב"ה, אם כן הכל תורה, ולזה התחיל בבראשית וגילה מה ביום א' וכו', כדי ללמוד ממנו כמה מדות טובות כדאמרן, ונכון.
ישמח משה
והנה כבר פירשתי (ישעיה סד א) כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך. כי התורה נקרא מים, שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים, ונקרא אש שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש (סוכה נ"ב ע"ב). ונ"ל על פי הגמרא דסוכה (דף מ"ט ע"ב) כי הלומד ומלמד לאחרים הוא תורת חסד, שאינו מלמד אינו תורת חסד (משלי לא כו). והנה בבראשית רבה פרשה ד' סי' א' (ב"ר ד' א') בנזר הקודש דמים מצד החסד ואש מצד הדין, ולכך נקרא רקיע שמים ביום שני (בראשית א ח), עיין שם. ונמצא המלמדה נקרא מים, שאינה מלמדה נקרא אש. ולכך דברי תורה בעצמותו נקרא אש, אבל כל צמא לכו למים, היינו להמרביץ תורה שאצלו נקרא מים, והבן. והנה לפי זה תשובה ברבים שאחד מעורר את חבירו, נקרא מים כמבואר בב"ר (פ"ב ס"ד) ואין מים אלא תשובה, עיין שם בפסוק (בראשית א ב) ורוח אלקים מרחפת כו'. והנה התורה נקרא אש לבעור בהמורדים, והיינו כקדוח אש המסים, היינו המסום עצמם ממנה כמו רפאים שמרפין עצמן ממנה, רק מים תשובה דרבים תבעה אש היינו מכבין, כי דרך המים שבא על אש בשעת כיבוי מרתיחין, רק שהתשובה יהיה רק להודיע שמך לצריך, היינו כדי שיתקדש שם שמים, והבן.
אגרא דכלה
ויקרא אלקים לרקיע שמים (בראשית א ח). הנה "שמים, דרשו חז"ל (ב"ר פ"ד ז') מלה מורכבת "אש "מים, שערבן זה בזה ועשה מהם "שמים. הנה תראה לפי זה תיבת "מים נזכר כולו בתיבת "שמים, ומתיבת "אש נחסרה האל"ף, כי "מים מורה על "חסד על כן החס"ד במילואו, מה שאין כן "אש מורה דין הוא חסר, כי הנוטה כדוק שמים (ישעיה מ כב), חפץ חסד הוא (מיכה ז יח), ומגביר החסד על הדין, ונחסרה בדוקא הא' מן "אש, שהאלף רומזת על אלופו של עולם כביכול מסתיר פניו מן הדין כי חפץ חסד הוא: