וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃
קדושת לוי
* ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכל מכל כו' (בראשית ג, א) ותאמר האשה כו' לא תאכלו ממנו וכו' פן תמתון ויאמר הנחש לא מות תמתון וכו' (בראשית ג, ב-ד). לכאורה אינו מובן מהו לשון אף כו'. ועוד יש לדקדק למה שינה חוה בלשונה שאמרה שה' אמר פן תמתון דמשמע שהוא ספק והלא ה' אמר כי ביום אכלך מותכו', שבודאי ימות. ועוד הרי באמת אדם לא מת באותו יום כי חי אלף שנים וכמו שנתקשו חכמינו ז"ל בקושיא זו. אך הנה יש להבין באיזה תחבולה השיאה נחש את האשה לעבור על מצות ה'. אך טענת נחש היה על זה הדרך כי הלא בדבר ה' שמים נעשו וידוע שכל העולמות וכל הנמצאים הכל נבראו במאמר ודבר ה' כמו יו"ד מאמרות יהי אור וכו', וכל עיקר חיותם וקיומם הכל הוא מאור וחיות הנמשך במאמר ודבר ה' כי הוא מקור חיי החיים ודבריו חיים וקיימים ואם כן איך אפשר שעץ הדעת אשר גם הוא נברא במאמר ה' שיהיה דבר המזיק וממית הלא נברא ממקור ושרש חיי החיים. לכן אמר הנחש אף כי אמר אלקים לא תאכלו, כלומר איך שייך זה הלא הוא נברא במאמר אלקים אשר זהו עיקר חיותו וקיומו כי נמשך מחיי החיים ואם כן בודאי הוא דבר המחיה ולא דבר הממית לכן הגם שאמר אלקים לא תאכלו, מי יימר שתצייתו למאמר זה הלא יש לכם לציית למאמר הראשון אשר נברא בו:
אגרא דכלה
ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל (בראשית ג ב), ר"ל מה לנו לזה הרי נאכל מכל הפירות של עץ הגן והוא העיקר בודאי, ואם תאמר כיון שהוא העיקר למה באה בציווי ובמאמרו ית' ע"ץ לא הפרי בפרטות, לזה אמרה:
אגרא דכלה
ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא "תגעו "בו (בראשית ג ג), ר"ל כוונת הש"י היה לעשות הרחקה לבלתי נגוע בקצה העץ, ממילא לא נבוא לאכול מן הפרי, אבל לעולם בכל האילנות הפירות הם העיקר. ובזה ידוקדק נמי "פן "תמותן, ויקשה הלא הש"י אמר (בראשית ב יז) מות תמו"ת בודאי. אך לדרכינו יבוא על נכון, שהיא אמרה שזה היה כוונת הש"י בעץ, כי באם נבוא להתעסק בעץ יארע ח"ו תקלה בפרי, וזהו "פן "תמותן. והנה מדרשי רז"ל ידועים כולם נכונים למבין, ורשות נתונה לכל ישראל להגות בתורה הק' כפי קט שכלו: בפסוק א והנח"ש הי"ה ערו"ם, ס"ת מש"ה. שבימי משה נפסקה זוהמת הנחש. בפסוק ב' ס"ת כל הפסוק בגימטריא יעק"ב, ר"ת כל הפסוק בגימטריא "במרמה "יקבל "ברכה "מאביו. והוא על דרך שהקשו בזוהר הק' (ח"א ל"ה ע"ב) איך היה רשאי יעקב לעשות במרמה לקבל הברכות, ותירצו להיות נחש הקדמוני הביא הקללות אל העולם ברמיה וסילק הברכות מאדם הראשון, ויעקב הוא שופריה דאדם, ועשו הוא נחשירכן הוא הוא נחש, בא יעקב שופריה דאדם וקיבל הברכות בערמה מדה כנגד מדה. וזה רמוז בכאן בס"ת יעק"ב, ובר"ת בגימטריא "במרמה "יקבל "הברכות "מאביו, והכל מרומז בתורה הק': בפסוק ג' ס"ת כל הפסוק, בגימטריא "משה "יהושע. הן הן נשארו בעטרין שלימין כשחזרה זוהמת הנחש למקומה בשעת העגל (עיין זוהר ח"א נ"ב ע"ב), כי גם יהוש"ע היה בהר כנודע: