חסידות על בראשית כו:טז

"וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם כו'", ולכאורה האיך מקושר הפסוק הזה לכאן? וגם מה בא להשמיענו בזה? וגם יש לדקדק שאמר לו אבימלך לך מאתנו כו', ונאמר בפסוק וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר, ונמצא איך מובן הפסוק וישב ויחפור את בארות המים כו' הלא הלך משם. ורש"י ז"ל הרגיש בזה ע"ש. ועל פי דרכינו הנ"ל הורה לנו התורה הקדושה דרכי בני אדם הנתעוררים ביראה ע"י הצדיק. ואח"כ אם תסור מהם היראה ע"י שלא התמידו עליה בתמידות להתגבר בדרכי השם, אזי נדמה להם שהם יראים ושלימים יותר מהצדיקים העובדים באמת, וזהו הפירוש כאן, שראו שיצחק היה מתגבר ביראתו וקדושתו, היה נדמה להם שאין מעשיו כראוי ואינם כמעשיהם שהם טובים ממנו, וזה הטעות בא להם מחמת שהחזיקו ביראה בימי אברהם ואח"כ היו נרפים ממנה, וזהו שאמר הכתוב "וכל הבארות" דהיינו מעיינות היראה והקדושה אשר נתעוררו ונחפרו ונפתחו ע"י אברהם אביו, "סתמום פלשתים" דהיינו אח"כ נסתם מהם המעיינות היראה, "וימלאום עפר" ר"ל בגשמיות, [שמילאו] את היראה במצות אנשים מלומדה.

לכן "ויאמר אבימלך לך מעמנו כי עצמת כו'", ר"ל שהיה נראה להם יראת יצחק דבר חדש ותימה ואינו מתוקן כמעשיהם, מה עשה יצחק? "וילך משם ויחן בנחל", דהנה צדיק הנ"ל שיש לו אור גדול בכדי שיוכל להזריע באחרים, אזי עליו הדבר מוטל להתאמץ בכל אופן בכל יכולתו כדי להכניס יראה בלב בני אדם.

עוד יאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (בראשית כח יב). דבאחרים עולים בדבר שמים ויורדים בעסקם, אבל הצדיקים הנקראים מלאכיו, עולים ויורדים בו הכל בו רק מקשות לרכות, והבן. (ג), עוד ירמוז והנה סולם וגו'. על פי מה שראיתי בשם גדול אחד הפירוש על הפסוק (שיר השירים א ט) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. על פי מה דאיתא במדרש (שמו"ר כ"ג י"ד) שהיה ההיפך מדרך העולם שהיה הרכב מושך הסוסים להים. והנה מטבע הבריאה היה שהנשמה ימשוך להגוף לענינו, ובעוה"ר משנין הסדר ומהפכין השיטה, שהגוף מושך את הנשמה לכל הרעות ר"ל, עד כאן. ונקדים עוד דהראש הוא המנהיג המחשבה שבמוח ועיני הרואים הכל בראש, וידוע מהמדרש (דב"ר פ"א י') המשל שהזנב של הנחש אמר להראש שהוא רוצה להיות מנהיג. ועל פי זה יתבאר והנה סולם מוצב ארצה, ר"ל שכל המדריגות מוצבים ארצה, שהכל תולה במעשה הצדיק התחתון, רק באופן וראשו ר"ל אם מנהיגו שהראש הוא המנהיג, הוא זה שמגיע השמימה דהיינו הנשמה שמגיע עד צית שמיא ומקושר למעלה אם הנשמה היא המנהיג, מה שאין כן אם הגוף הוא הראש, דהיינו שהגוף הוא המנהיג, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כי בצדיק תולה עלייתן וירידתן, והנה ה' נצב עליו, ר"ל שאין על גבו אלא ה' אלהים היינו מערכת אלהית, כמו שאמרו (הוריות ט' ע"א) בנשיא ומלך שאין על גבו אלא ה' אלהיו, והיינו שהצדיק למעלה מכל הנבראים, והבן. או יאמר וראשו מגיע השמימה, דהיינו הנשמה שהיא ראשו של אדם, מגיע השמימה ואינה נכרתת משורשו, והבן. (ד), עוד יאמר והנה סולם וגו'. על פי מ"ש בפרשת תולדות (בראשית כו טז) (בפסוק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד), על פי היערות דבש כי הצדיק נשפט תחילה, עיין שם. ובהקדים אמרם ז"ל (ב"ר ס"ח ד') מאי עביד הקב"ה עושה סולמות וכו', ור"ל יושב ודן כי הכל באמת ובמשפט. והיינו סולם שמוריד ומעלה מוצב ארצה, עיקר העמדתו ארצה בשביל יושבי הארץ שהן צריכין להשפט, ועל ידי זה וראשו מגיע השמימה, וראשו דייקא כי הראשים הם נשפטים תחילה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, קצת עולים ויורדים בו על ידי כך, כי אם שמים לא זכו בעיניו ותהלה ישים וכו', ואיך יצדקו קרוצי גושיו, והבן. (ה), עוד ירמוז והנה סולם וגו', על האדם, כי הוא המקשר עליונים ותחתונים, וזולתו או הכל מן העליונים או הכל מן התחתונים, והאדם עפר ואפר ושתול בשמים ממעל בנר ה' נשמת אדם (משלי כ כז), והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים, על דרך ששים ריבוא מלאכי השרת היה נהנים מזיו תורתו של ירבעם ואחר כך כשחטא וכו', והנה ה' נצב עליו, כי אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו (סוכה נ"ב ע"ב), ועליו דייקא כי האדם מתחיל מלמטה, ואם כן מסייעין לו מלמעלה.