חסידות על בראשית כו:יח

וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו'. זה סוד כל הבארות שחפרו האבות למצוא מים שהוא התורה בבחינות עפר, היינו במדרגות הפתוחות, וכמו שאמר הבעל שם טוב זללה"ה נשמתו בגנזי מרומים על הפסוק וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר, שהוא כמו שכתבתי, שכל אחד מן האבות עשה התגלות התורה מיסוד העפר ומדרגות התחתונים, על ידי תיקון מדתו של כל אחד ואחד, למצוא שם מים, בחינת באר מים חיים, שלא יכסה מכסה יסוד העפר על המים, ואחר הסתלקות אברהם נסתמו ההתגלות ההם, על ידי יסוד העפר, ששב לכסות על בחינת המים, והסתימה היתה על ידי פלשתים שהם הקליפות שחזרו וגברו, ויצחק שב וחפרן כמו שכתוב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וגו', כי זה הוא גם כן התגלות התורה שבמעשים דאברהם ויצחק, ששם גניזת התורה גם היום, מה שתקנו ועשו התורה ההוא שבפרטות, וכל זה היה לדורות הבאים לתקנם, שאלולא האבות לא היה אפשר להשיג שום השגה ולהתקרב להשם יתברך וכו':
(מאור עינים פ' ויצא).

וזהו וישכם יעקב בבוקר שהשכים לבחינת אור בוקר דעת עליון שבמקורו ויקח את האבן אשר שם מראשותיו בחינת ראש ומקור הנובע מעולם האחדות וישם אותה מצבה נצבת על עמדה כאמור מבלי התחלקות ויצק שמן על ראשה שנשפע אור השפעה מהמקור עליון המכונה לשמן כנודע על כל בחינת הדעת שכולן שווין לטובה להיות נחשבין דברי אלהים חיים כאמור ויקרא שם המקום בית אל בחינת חסד אל ששם במקורו אינו כי אם חסד אל בלי מחלוקת כנראה למטה ואולם לוז שם העיר לראשונה לוז מלשון נלוז ומליז שהוא פירוש עקום ומעוקם עבור גודל המחלוקת וכשבא לשרשו נקרא בית אל פנימות החסד וכל זה האמור תיקון יעקב לדורות הבאים בכדי שיהיה להם דרך כבושה לעלות בהר ה׳ והוא על ידי שפסע פסיעה לבר שנמשך משורש המקור ומבאר שבע לבחינת התגלות. כי זה סוד כל הבארות שחפרו האבות למצוא מים שהוא התורה בבחינת עפר במדרגות הפחיחות וכמו שאמר הבעש״ט זלה״ה נשמתו בגנזי מרומים על פסוק (בראשית כ״ו, ט״ו) וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר שהוא כמו שאמר שכל אחד מן האבות עשה התגלות התורה מיסוד עם ומדריגות תחתונים על ידי תיקון מדתו של כל אחד ואחד למצוא שם מים בחינת באר מים חיים שלא יכסה מכסה יסוד העפר על המים ואחר הסתלקות אברהם נסתמו התגלות ההם על ידי יסוד העפר ששב לכסות על בחינת המים והסתימה היתה על ידי פלשתים שהם הקליפות שחזרו וגברו ויצחק שב וחפרן כמו שכתוב שם, י״ח וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וגו׳ כי זה הוא גם כן התגלות התורה שבמעשים דאברהם ויצחק ששם גניזת התורה גם היום מה שתקנו ועשו התורה ההיא שבפרטות הללו וכל זה היה לדורות הבאים לתקנם שאלולי האבות לא היה אפשר להשיג שום השגה ולהתקרב להשם יתברך ונמצא כי גם עכשיו כל מה שאנחנו עושים בקירוב העבודה להשם יתברך הכל הוא עם האבות הקדושים. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה׳ פירוש בהווה תמיד הוא כך שהוא עומד לימין צדיקים לעזרינו על ידי התיקונים שתיקן וגלה לנו לחפור בבחינת עפר בארות מים חיים עד שבא יעקב בחיר האבות והתכללותן שהוא ממש סוד התורה והדעת כאמור ועל ידו יצאו ההתגלות מבחינת חרן ועפר יסודיי ונשלם סוד תורה שבכתב ושבעל פה שהן סוד לאה סוד תורה שבכתב וסוד רחל תורה שבעל פה שעל ידי עסקו בבית לבן ועשה התגלות הזאת והוציא משם גם כן י״ב שבטים שהם סוד צירופי הויו״ת שזה סוד נקבה שכרך עלי שהוא לבחינת תורה שבעל פה ושבכתב להשלימן זהו עיקר שכרו וכוונתו:

וזהו כסא הרחמים כסא שמתכסה אלופו של עולם באותיות הרחמים הוי"ה. ושברים הוא נגד יצחק שמרמז אילו בסוד פחד יצחק שהוא הדין והגבורה שנשבר לב האדם מחמת פחד. ושברים הוא לשון שבר תשבר שהיא סוד הגבורות והדינים. ותרועה הוא נגד יעקב שהם אותיות תורה ע' בסוד התורה שניתנה לבני יעקב סוד שבעים נפש יוצאי ירך יעקב שלהם ניתנה התורה בסוד ע' פנים לתורה. שכל ענף מע' נפש לבית יעקב יש לו פנים בהתורה. וזה שאמר הכתוב אצלו (בראשית כט) ויגל את האבן מעל פי הבאר כי הבאר היא התורה כמו שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא, לכו למים. והוא גילה הבאר שכתוב אצל אברהם (בראשית כו) ויסתמום פלשתים שחפרו עבדי אברהם ואצל יצחק כתיב (שם) וישב ויחפור את הבארות אשר חפרו עבדי אברהם ויסתמום פלשתים. אבל לא גלה סוד הבאר שהיא התורה לעולם השפל הזה. אך אצל יעקב נאמר ויגל שגלה האבן מעל פי הבאר. שע"י זרעו נתגלה התורה ונמסרה לזרעו בזה העולם. ולכן יש בהתורה חסדים וגבורות יחד סוד איסור והיתר טמא וטהור פסול וכשר. סוד יעקב קו הממוצע בן חו"ג שהיא בחיר האבות כי אברהם חסד יצחק גבורה ויעקב סוד התפארת הממוצע בין שני הדברים מזה ומזה יש בו והוא סוד הרחמים, ולכן עם עסק התורה יכולין לבטל כל הדינים והגבורות הנפילים למטה כי יש בה שני השרשים סוד התורה תורה ע' כנ"ל עיין נפש לבית יעקב. ועם התרועה הנ"ל יכולים לשבור ולעקור כל הדינים כי אין הדינים נמתקין אלא בשורשם והוא השורש לכל כנ"ל. ותרועה הוא מלשון (תהלים ב) תרועם בשבט ברזל וז"ש (בראשית א) ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. כי אברהם נקרא המאור הגדול לממשלת היום כנ"ל ויעקב הוא הקטן כנגד אברהם. כמו שנאמר (עמוס ז) חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. ועם המאור שבתורה שעל ידה נתגלה לממשלת הלילה יכולים למשול ולשלוט על כל הדינים והגבורות המכונים בשם לילה. והנה המאור הגדול שהוא סוד אברהם והחסד נמשך מן החכמה שמחכמה נבנה פרצוף אבא סוד אב המון גוים שנאמר אצל אברהם. ושם בחכמה מאיר השם אכדט"ס שהם אותיות שקודם אלקים כידוע למ"ש כי קדם א' אין אות ולפני מם סתימה היא מם פתיחה. ומחכמה נפקית כל הברכות והחסדים כי החכמה מאין תמצא. כי חכמה נמשך מרישא דאין שהוא רישא דלא אתיידע הנכללת בפרצוף דארוך שמתפשטת אורה ושפעה על חכמה שהוא אבא ומחמת שמקבלת שפעה ואורה מרישא דאין כתוב אצלה (קהלת ז) החכמה תחיה בעליה. כי זה ידוע למ"ש שכל דבר שבא לכלל י"ש והוי"ה מוכרח להיות מקודם אין ואפס כמו הגרעין שזורעין להצמיח מוכרח מקודם להיות נרקב ונתבטל. ועי"ז יכול להגיע לכלל הוי"ה וי"ש להיות. וכמו שכתבו המקובלים פושט צורה ולובש צורה. כי על כל דבר אין ואפס. אי אפשר לדינים להיות נאחזים שם כי אין להם במה לאחוז. ולכן מדת החכמה היא רחמים גמורים ופשוטים מחמת שמקבלת שפעה מאין. ולכן מרומזת על היו"ד שהיא נקודה דקה מן הדקה. כי אפילו ניקוד דק ביותר היא ג"כ יו"ד שהיא קרוב לאין ששרשה ומקורה מרישא דאין. ואפילו הנביא קודם ביאת הנבואה אליו מוכרח לצאת מגשמיות של עולם להתפשטות הגשמיות מכל וכל. וכמשוגע ממש יחשב בעת ביאת הנבואה אליו וכאין וכאפס יחשב בעת ההוא שאינו מרגיש את עצמו לכלום בעת דברו הנבואה שלו ולפיכך חכם מדיף מנביא. כי החכם נמשך מן חכמה רזא דאין. והנבואה היא בבינה שממנה שפעת אורו. ובינה היא פרצוף אימא. ונביא הוא לשון מבין וצריך למדריגת חכמה שהוא מדריגת אין כדי שיוכל לקבל הנבואה הנ"ל. ולפיכך בחכמה שהוא פרצוף אבא נכלל בו ה' חסדים. כי נמשך מרזא דאין ואפס. ומדבר אין ואפס יוכל לבא לידי הוי"ה וי"ש. ובבינה שהיא פרצוף אימא נכלל בה ה' גבורות כי מבינה דינין מתערין. כי בינה הוא לשון מבין שהוא דבר ישות נגד החכמה. כי חכמה כ"ח מ"ה כוחו דאין שמרומז על יו"ד נקודה דקה מן הדקה ביותר. ובינה מרומזת על ה"א עילאה דבר המתפשט וממשות נגד היו"ד שהוא חכמה. ויכולין הדינין לאחוז ולתפוס בדבר הממשי: