וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֮ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי׃
ישמח משה
במסכתא יומא (דף ל"ט ע"ב) אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך הקלפי מעכבת, הנחה אינו מעכבת, ור' יוחנן אמר אף עלייה אינו מעכבת. יבואר על דרך הרמז, דר' ינאי רומז למדת הדין ינאי מלכא מלך במשפט יעמוד ארץ (משלי כט ד), וגימטריא ע"א דהיינו סנהדרי מעלה, וכבר הוא ממוזג כנודע מהזוהר (ח"ג רצ"א ע"ב) דמשפט מבסם לצדק, עליית גורל וכו', ר"ל כי גם מדת הדין לא יאמר שירצה הש"י ח"ו לנקום נקם מעמו ולעכבם בגלות עד תשלום כל שטר חוב, כי אם עונות תשמור מי יעמוד, רק יאמר ודאי השי"ת ימחול מה שחטאו לו שלא יתעכבו בגלות עבורו, רק עבור עצמם הם מתעכבים מה שהשליכו בידיהם מעצמות קדושתם לתוך עמקי הקליפות, ראוי שהם בעצמם יעלו אותם, וזה הוא עיכוב של הגאולה. וידוע (פרקי דר"א פכ"ד) מ"ש (דברים לב ח-ט) בהנחל עליון וגו', (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו, כי ישראל עלו לגורל, והיינו עליית גורל, היינו שיעלה נשמות ישראל שהם גורל י"י מתוך הקלפי, היינו הקליפה הוא החיצונים כנודע, זה מעכב הגאולה. הנחה, ר"ל אבל הנחה לשטרי חובותיהם (כעין דכתיב (אסתר ב יח) והנחה למדינות עשה), אינו מעכבת שהשי"ת מוחל וסולח, ור' יוחנן אמר אף עליה אינו מעכבת, רומז למדת הרחמים כעין יחנך בני (בראשית מג כט), והבן.
ליקוטי מוהר"ן
וְעַל כֵּן יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל, עַל כֵּן זָכָה לְחֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל״ג:י״א): כִּי חַנַּנִי אֱלֹקִים וְכוּ'. וְעַל כֵּן בֵּרַךְ אֶת הַשְּׁבָטִים בְּחֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן וְכוּ'. וּבִנְיָמִין לֹא הָיָה אָז, וְעַל כֵּן בֵּרְכוֹ יוֹסֵף בְּחֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מג): אֱלֹקִים יָחְנְךָ בְּנִי.
מאור עינים
זמן שיעור הדלקת נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק כי מאן דרגיל בנר זוכה לבנים זכרים תלמידי חכמים ובודאי תלמידי חכמים אינם יוצאים לשוק כי אם עוסקים בתורה וזהו שתכלה רגל מן השוק. עד שתכלה רגלי דתרמודאי כי ידוע כל המצוות זמניות בבוא הזמן של המצוה נתעורר הדבר שהיה בעת הראשון כשנצטוה המצוה בחג המצות יצאנו ממצרים והעיקר שיצאנו מן מ״ט שערי טומאה וכמו כן בכל עת בא חג הנ״ל יוצאים אנחנו בני ישראל כל אחד מקליפיות כי לולא היה חג המצות בכל שנה לא היה באפשרי לאדם להתחזק בהשם וכן בשבועות מקבל כל האדם את התורה דהיינו שבאיזה שכל ילך לעבוד את השם באותה שנה ובסוכות אנו מוקפין בחסד אל וחסד יסובבנו כמאז ומקדם שהיינו מוקפין בענני כבוד ובפורים הוא עת וזמן מפלת עמלק גם עתה בכל דור הוא מפלת רשעי אומות העולם ובחנוכה בהיות שהיו משניאי הדת ורצו לבטל את ישראל מתורה ולהעבירם מן החוקים ונעשו להם נסים שעמדנו בתורתינו ובחוקים שלנו וכן בכל דור ודור בבוא הזמן הוא מסוגל לזה שנחזיק בתורתינו ובחוקים שלנו. ועל כל זה מה שאנו יכולים להתחזק בדברי תורה ובחוקים הוא מחמת שהראשונים התפללו על זה כי ידוע כי האבות התפללו בימיהם על העתיד להיות עד ביאת המשיח במהרה בימינו לכן כתיב באברהם וירדוף עד דן שם תשש כחו והתפלל על הדבר כן רמז אברהם אבינו עליו השלום על חנוכה באומרו (בראשית כ״ב, ה׳) שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה, הוא כ״ה בכסליו שהתפלל שינצחו את היונים בימי מתתיהו וכמו כן יוסף הצדיק חרד על הדבר ורמז בדברו עם בנימין אלהים יחנך בני (שם מ״ג, כ״ט) יחנך לשון חנוכה שיעשה השם ניסים ונפלאות בחנוכה ובכל שנה ושנה יש מפלת הרשעים של אומות העולם שונאי הדת עד שיפלו ויתבטלו לגמרי ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו וזהו ערכתי נר למשיחי (תהלים קל״ב, י״ז) מן נר חנוכה הוא הערכה שיבוא משיח צדקינו ויתבטלו כל הקליפות וזהו עד שתכלה רגלי דתרמודאי הוא הקליפה כדכתיב תרמוד בהרים: