וְהַיְלָדִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אַרְבַּעְתָּ֔ם נָתַ֨ן לָהֶ֧ם הָֽאֱלֹהִ֛ים מַדָּ֥ע וְהַשְׂכֵּ֖ל בְּכָל־סֵ֣פֶר וְחָכְמָ֑ה וְדָנִיֵּ֣אל הֵבִ֔ין בְּכָל־חָז֖וֹן וַחֲלֹמֽוֹת׃
אגרא דכלה
צפרדע הכתה למוחי מלכות הרשעה כנודע, על כן היתה צפרדע דייקא צפו"ר שיש בה דיעה (תנדב"א רבה פ"ז), כי הוכו המוחין שבראש מקום הדעת. הנך רואה שהכאת הראש מלכות הרשעה, היה בהכרח להיות על ידי דבר שיש בו דעת, והנה בהגיע תור מפלת בבל הרשעה שהוא גם כן סוד הראש של מלכות הרשעה, כמ"ש לו דניאל (ב לח) אנת הוא רישא דדהבא. והנה על חנניא מישאל ועזריה נאמר עליהם (דניאל א יז) והילדים האלה נתן להם אלקים מד"ע והשכל, וכיון שהיה בהם כל כך דיעה, היו מוכנים להכניע מוחין שבראש מלכותא חייבתא היא בבל הרשעה. והנה נבוכדנצר עשה אנדרטא לכבוד מלכותו (עיין תוספות פסחים נ"ג ע"ב ד"ה מה), והם ביזוהו ולא השתחוו ומסרו את עצמם על הדבר, ביודעם מי שיש בו דעת מוכן להפיל את מוחו מלכות הרשעה. ואם כן לפי זה דברי המדרש שבכאן (שמו"ר פ"י ב') אתיין כפשוטו, נשאו קל וחומר מצפרדעים מה צפרדעים שיש בהם דעת קטן וקל, על ידם הוכו מוחי מלכות הרשעה, מכל שכן על ידינו שאנחנו משכילים בכל מדע. וגם לדעת הש"ס (פסחים נ"ג ע"ב) ניחא שנשאו קל וחומר מה שהצפרדעים שלא נצטוו על קידוש השם, אף על פי כן כיון שיש בהם דיעה הוכה על ידם מלכות הרשעה בראש, מכל שכן על ידינו שאנחנו מצווים על קידוש השם: