חסידות על דניאל ג:יז

וכי תמכרו ממכר (ויקרא כה יד). במדרש (ויק"ר פרשה ל"ג סי' וא"ו) עתידין אתם לימכר לאומות העולם, אלא תהיו שותפין וכו', כדרך שעשו חנניא מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר וכו' (דניאל ג יז) אלהנא די אנחנו פלחון יכול לשזבותנא וגו', (דניאל ג יד) ענא נבוכדנצר ואמר להון הצדא וגו', מה באתם לעשות וגו' צדו, תרגום תוהו ובוהו (בראשית א ב) צדיא וכו'. שם (ויק"ר ל"ג ו') ורבנן אמרו חדא אמר להם נבוכדנצד, לא כך כתב לכם ישעיה (ס יב) כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, עיין שם במדרש שזה היו טענת נבוכדנצר שטען נגד חנניא משאל ועזריה שיעבדו לטעותו. והוא פלא גדול דאיך נלמד מהאי קרא שיעבדו עבודה זרה. והנה המתנות כהונה והיפה תואר מוחקין וגורסין לא כך כתב לכם ירמיה (כז ח) והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנצר וגו'. אבל לי נראה דגם גרסא הישנה אתי שפיר, דנ"ל לפרש הא דאמר נבוכדנצר הצדא, על פי המדרש שאמר משה אם לא תשא לחטאתם, גם אני אחטא כמוהם ולא יהיה לך מקום לקיים שבועות אבות, ועל כרחך תצטרך לישא לכולם כדי לקיים שבועתך, ולא לאחד בלבד כי כלום משא פנים יש בדבר, עד כאן. הכי נמי יש לומר דהלא אמרו ר"ל (במסכת מגילה (י"ב ע"א) דנתחייבו כליה, מפני שהשתחו לצלם, אך לא היה כליה באמת, משום שהם לא עשו אלא לפנים. אבל נבוכדנצר הרשע דלא היה יודע מחשבות, אם כן לדעתו נתחייבו כליה ח"ו, אך הלא כבר נשבע שלא יכלה ישראל. וזה שאמר להם הצדא שאתם רוצים לעשות צדיא וריקניא שרק אתם לבדכם תשארו, כי אם גם אתם תחטאו, אז מוכרח לישא לכולם, אבל אם אתם לא תחטאו, יכלו כולם ותעשו קרחה בעולם, כנ"ל נכון בס"ד. והן הן דברי רבנן דאמר להם שאתם רוצים להחריב כל העולם ולעשות צדי ורקניא בעולם, דלא כך כתב לכם ישעיה כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, ואף כי לפי פשוטו של מקרא ר"ל שלא יעבדו את ישראל, עיין שם בהמשך המקראות, מכל מקום נוכל לפרש גם כן דמוסב כלפי הקב"ה, ואם כן כל הגוים יאבדו וגם ישראל ח"ו, כיון שכולם עבדו לצלם ולא ישארו רק אתם לבדכם ותהיה צדיא ורקניא, אבל אם גם אתם תחטאו ויהיה מוכרח ממילא לישא לכל ישראל, דמה יעשה לשבועת האבות שנשבע להם שלא יכלה זרעם, וממילא דגם האומות לא יתענשו דכלום משא פנים יש בדבר, והבן. או יאמר, דגם אם יתפרש לפי פשוטו דר"ל הגוי אשר לא יעבדו את ישראל, מכל מקום מבואר דהאומות הם רק טפלים לישראל ולא נבראו רק בעבורם, לכך אלו שלא יהיה לישראל תועלת מהם יאבדו, אם כן אלו יכלו ישראל ח"ו ולא ישאר מהם רק שלשה, בודאי גם האומות יאבדו דלא יהיה הטפל עדיף מן העיקר והבן זה, וכמ"ש על המדרש בואו ונתיעץ על קדשי קדשים ששחיטתן בצפון כנ"ל. והנה הדרשה תדרוש, אבל האמת כגרסת היפה תואר, וכמו דמוכח מהמדרש אחר כך דאמר להון או אתון מקיימי' רישיה דהדין פסוקא וכו', אבל בהפ' הצדא הוא נכון מאד בס"ד.

ואף שדבריו נעמו, מכל מקום שאל השואל וכי מפני שאחז לזה רוח שטות לשאול פי המלך שהוא אב על בנו, אם יתן רשות להורגו בפניו ושינה באיולתו יהיה בן מות, הלא אם מלך אוהב משפט הוא ושופט על דבר אמת, לא יחייבנו כלום, שהרי לא רצה לעשות שום דבר בלא רשותו, רק יחזקנו בשוטה דאיך יכול לב אדם לומר שאב יתן רשות להרוג בנו בפניו בחנם על לא דבר ועל לא חמס בכפו. אכן צריך לומר כך, שמסוג האוהב הגמור לאהוב את הנאהב לאוהבו אהבה גמורה כפי אשר יאהבנו אוהבו, ואם כן בדין יכעוס המלך לומר אם אתה אוהבי בלב שלם, ראוי לך לאהוב את בני כמו שאני אוהבו כיון שהוא בני ואהוב לי, ואף אם לפעמים יעלה חמתי עליו, ראוי לך לבקש עבורו ולעשותו כליל צדק דמצית למעבד שינצל בשעת זעמי, שראוי לך לידע כי אחר שינוח חמתי, אשמח ואתענג במה שהצלת אותו, ומכל שכן שישאך לבך הרע לשאול את פי אם תהרוג אותו בחנם על לא דבר, אין זה כי אם רוע לב שאתה שונא אותי ואת בני, ואתה רוצה לגלות זדוניך ורוע לבך ושנאתך בבני, ומה גם אם ידע המלך כי הוא חכם גדול, ובודאי לאו שטותו גרמה לשאול דבר שטות כזה, ואין זה כי אם השנאה גדולה עד מאד מאד הוא שקלקלה השורה, והחשקות הנמרץ והתאוה הגדולה שהיה לו להמית את בנו, הוא שגברה בדמיונה על כח השכל אשר בו, עד שהביאו לשטות הזה לחשוב אולי יתן לו המלך רשות ולשאול את פיו בדבר הזה, ומה גם אם הבין המלך מרמיזותיו וקריצותיו ומדבוריו, שאם היה יכולת בידו להרוג אותו בלי רשותו ואף נגד רצון המלך, לא היה חושש על כל העונשים שיענשהו המלך אחר כך, כדי למלאות תאותו ורשעתו הגדולה. אך שדבר זה לא יוכל לעשות בשום אופן, כיון שהמלך מצוה לגדודיו להיות שומרים לראשו של בנו, ולא יוכל לקרב אצלו לעשות קטנה או גדולה, הא אם יוכל להורגו היה הורגו, ומה שהיו יכול עשוהי היה עושה אף איזה היזק קטן, כדי שישכך גודל חמתו אשר בערה בו אף במקצת, אף אם יבואו עליו אחר כך כל העונשים מאת המלך, רק שלא יוכל לעשות שום דבר בלא רשותו לכך שואל את פני המלך, אז כדי בזיון וקצף ובדין תעלה חמת המלך, דהא בבחירתו הוא פושע ומורד ושונא שאין כמוהו, וראה כמה גדלה שנאתו עד שיקל לקבל עליו כל העונשים, רק שיעשה איזה היזק אף בדבר קטן. וכזה הוא בלעם הרשע מילא פיו לאמר לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה (במדבר כב יח), הא אם יכול היה עובר הן שיעשה דבר גדול שימרה את רצונו ית', ובודאי יקבל עונשים קשים ומרים, לא יחוש רק אם יוכל לעשות, ואף בדבר קטן אם היה יכול לעשות היה עושה, אף שלא ינקום כל נקמתו רק מקצתו, גם כן הוא גדולה בעיניו, ראה כמה גדלה השנאה והרשעות של אותו רשע. וכן אמר אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי כו' (במדבר כד יב), וכמו שאמר עולא בב"ק (דף ל"ח ע"א) מאי אית ליה גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא, דאמרי מאי אית לן למעבד, הוא אם אית ליה למעבד הוי עבדי, עיין שם. הכי נמי בלעם הרשע שהיה חכם להרע ולא כאיש המוני, ואמר לא אוכל לעבור, הא אם יכול, היה עובר לנגד רצון המלך להרוג בנו בכורו בפניו, על כן בא לטמא, ופותחין לו ונטרד לחרפות ולדראון עולם. ובתוספות קדושין דף ל"ט (ע"ב, ד"ה מחשבה) איתא דבישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ואינו מצרף מחשבה רעה למעשה, ובאומות העולם איפכא דמחשבה רעה מצרף למעשה ולא מחשבה טובה, דהא בעשו כתיב (עובדיה א י) מחמס אחיך יעקב, ולא מצינו לעשו שעשה רעה ליעקב בפועל, רק שחשב לעשות לו רע, ובדריוש כתיב בהצלת דניאל לשזביה (דניאל ג יז), ולא כתיב ושזבי, ואף שהשתדל בכל כחו להצילו, מכל מקום כיון שלא נעשה הצלה בפועל על ידו, לא הוי מחשבה כמעשה, ומזה נשמע דאף בלא צירוף מעשה כלל נענשים על מחשבה רעה, ואם כן בדין היה ראוי לעונש, ואם כן אתי שפיר גם לעיל בפרעה. ונחזור לענינינו דתשובה וחזרה בהכרח, לא מקרי תשובה וחזרה.