חסידות על דניאל ז:יג

והנה האומות בערך ישראל הם בערך החיות לנגד האדם, וע"כ דניאל משל את המלכיות לחיות וכשבא למלך המשיח כתב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה (דניאל ז' י"ג), ובכן כמו שמורא האדם על החיות כמו שנאמר ומוראכם וגו' מחמת צלם אלקים, כמו כן מורא ישראל על האומות אם שומרים ישראל הצלם אלקים שעליהם, וע"כ יהונתן ונושא כליו לבדם הבריחו את כל מחנה פלשתים כי נפל פחד צלם אלקים עליהם, וזה הי' עיקר נצחון ישראל במלחמה, וע"כ תמצא שהשלוחים ששלח יהושע לרגל את יריחו לא סבבו את חומת העיר ומגדלי', רק באו בית רחב הזונה וכאשר שמעו שנפל פחד ישראל עליהם הי' די להם, וכן באו ואמרו אל יהושע כי נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו, אך כ"ז אם ישראל משמרים את הצלם אלקים שעליהם בכלל ובפרט כנ"ל, אבל אם ח"ו פגמו בצלם האלקים, לא די ששוב אין אימתם מוטלת על אומות, רק אדרבה שמחמת פגם ישראל נטלו האומות כח הצלם, וכעין שכתבנו בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמחמת חילול שבת נטלו הם המנוחה, כמו כן הוא בענין צלם אלקים שבפגם ישראל ח"ו נטלו הם הצלם אלקים, והם מטילים אימה על ישראל, וזה שאיתא במד"ר אמור (פכ"ו סי' ב') וחקת (פי"ט ב') תינוקות שהיו בימי דוד היו יודעין לדרוש את התורה וכו' ואעפי"כ יוצאין למלחמה ונופלין מפני שהי' בהם דלטורין, והטעם הוא כנ"ל שמאחר שהיו היפוך התאחדות ופגמו בצלם אלקים נטלו זה האומות והיו נוצחין במלחמה:

שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל לא), על בשר אדם לא ייסך (שמות ל לב). הן אמת דודאי הפשוטו אמת, וכאשר קבלו רז"ל (כריתות ו' ע"ב) פירושו דהסך בשמן המשחה לוקה. אך מה דנסמך לשמן משחת קדש וגו', שדרשו רז"ל (הוריות י"א ע"ב) שהוא יעוד דשמן המשחה כולו קיים לעתיד לבא, ואלא ודאי דיש איזה רמז בהסמיכות לבד הפשוט. והנ"ל בזה, דהא יש לחקור על שהגואל אשר יבא במהרה בימינו, נקרא בפי כל ישראל משיח, הלא דבר הוא דשם זה נעשה לו כשם העצם. ולדעתי משום דבשם זה נרמז מדריגתו ומעלתו של משיח צדקינו, דהא ראיתי באהבת עולם שהקשה למה משיח יהיה נמשח, הא אין מושחין מלך בן מלך (הוריות י"א ע"ב). ותירוץ על פי המדרש שוחר טוב (בתהלים סי' ב' (שוח"ט מזמור ב')) על הפסוק (תהלים ב ז) ה' אמר אלי בני אתה וגו', דבהאי שעתא עביד ליה קב"ה בריה חדשה. ופירש הוא ז"ל שלא יכירו אותו יודעיו ומכיריו מכבר כדי שיכבדו אותו, אם כן כיון שלא יכירו אותו, לא יהיה נודע שהוא בן דוד, לכך צריך משיחה, עד כאן דבריו. ולי נראה דהכי פירושא דהמדרש שוחר טוב, דעביד ליה קב"ה בריה חדשה בהאי שעתא ממש שלא היה עדיין בריה כזו בעולם, דהנה ברא השי"ת מלאכים בשני (ב"ר א' ג'), וברא אחר כך בהמות וחיתו יער, והיינו מן ההיפך אל ההיפך מלאכים כולם רוחניים, בהמות רק גשמיים, וברא אחר כך אדם נשמה שהוא חלק אלקי ממעל גבוה ממלאך מלובש בבהמה, כמ"ש הסמ"ג בהקדמתו. והנה במשה רבינו ע"ה נאמר (במדבר כ טז) וישלח מלאך, זה משה (ויק"ר א' א'), ואין לומר מצד נשמתו נקרא מלאך, דאם כן תמעיט מעלתו ח"ו משאר צדיקים, אלא ודאי דגופו היה מלאך, ונמצא היה בריה חדשה גבוה מעל גבוה מלובש במלאך. והנה במשיח צדקינו המקוים נאמר (ישעיה נב יג) ירום ונשא וגבה מאד, ודרשו רז"ל (ילקו"ש ישעיה נ"ב י"ג, רמז תע"ו) ירום מאברהם שנאמר בו (בראשית יד כב) הרימותי ידי אל ה', ונשא ממשה שנאמר בו (במדבר יא יב) כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וגבוה ממלאכי השרת שנאמר בהם (יחזקאל א יח) וגובה להם ויראה להם, עד כאן. והנה במה דאמר וגבוה ממלאכי השרת, צריך על כרחך לומר דגופו יהיה גבוה ממלאכי השרת, דהא בכל הצדיקים אמרו רז"ל (סנהדרין צ"ג ע"א) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ומאי רבותיה. ונראה דהכי פירושו ונשא ממשה בזה וגבוה ממלאכי השרת, שגופו יהי גבוה ממלאכי השרת, וגופו של משה היה רק מלאך והבן, והיינו בריה חדשה שלא היה עדיין גוף בעולם שיהיה גבוה ממלאכי השרת, והבן זה. ואם כן כל רואיו מכבר יכירו וידעו כי עכשיו נעשה בריה אחרת ואינו בסוג אדם, וכמו במשה דפתאום יראו מגשת אליו כי קרן עור פניו (שמות לד ל), ואם כן כיון שלא היה בסוג אדם, לא מוכח שהוא מזרע אדם מזרע דוד, לכך צריך משיחה וכו'. ואם כן בשם משיח נודע כל מדריגתו, לכך נקרא בשם זה כנ"ל. ועל פי זה מבואר הסמיכות שמן משחת קדש וגו', דהיינו דכולו קיים לעתיד לבא כדי למשוח בו משיח צדקינו, וקשה למה צריך משיחה, הא בן דוד הוא ומגיע לו המלכות בירושה, ואין לומר מפני המחלוקת כמו דמתרץ הגמרא בכריתות (דף ה' ע"ב) על שלמה שנמשח, דהתינח בלא זכו שיהיה עני (זכריה ט ט), יתכן שיהיה מחלוקת עליו, אבל בזכו דאז וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתא (דניאל ז יג, סנהדרין צ"ח ע"א) ואז לא יתכן מחלוקת, אם כן משיחא למה, ולא יתכן לומר דשם משיח הוא רק בלא זכו ח"ו, לזה מתרץ הקרא על בשר אדם לא ייסך אז, כי הוא לא יהיה בסוג אדם, לכך צריך משיחה כמ"ש, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ישדר לן שופריה ונחזי ביקריה ויחזי לן סתריה כו'. הנה הוא בקשה על התגלות עתיקא קדישא שע"ז מרמז ויחזי לן סתריה היינו התגלות עתי"ק כדאי' (פסחים קיט.) ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין ומ"נ סתרי תורה וכן ישדר לן שופריה ג"כ מרמז על עתי"ק. ואיך שייך לבקש על התגלות עתיקא הלא הוא שכל הנעלם מכל רעיון ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. ובזוה"ק פר' זו (קפח א') דהפוגם ברית לא חמי סבר אפי עתיק יומין ע"ש משמע דמי שלא פגם חמי ואיך יוכל שום נברא לראותו והוא נעלם מכל רעיון וכמ"ש אל מסתתר כו' השכל הנעלם מכל רעיון כו' מוכתר בכתר עליון. ובפ' ויחי (ריט סע"ב) איתא ולא חמי אפי שכינתא ע"ש וזה המדרגה האחרונה מדת מלכות השוכן בתוך בנ"י אבל ידוע ממאמר פתח אליהו כ"ע איהו כתר מלכות כו' המגיד מראשית אחרית וזהו לשון ישדר לן שופריה היינו הפנים ואיך יתכן לומר שישלח הפנים והיה שייך לומר שיראה לנו הפנים. אך הפירוש שישלח כמו מי ששולח צורת הפנים שלו מצוירת על הטבלא או על הנייר וכן הענין אפי שכינתא כי שכינתא איהי אמונה (כמ"ש זח"ג רל א) והיינו מדת מלכות דכ' אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. וכנגד מדה זו שם אדנ"י שישראל מאמינים בני מאמינים שיש אדון בעולם והוא מלך העולם ואנחנו עמו ומצד אמונה אנחנו משיגים כבוד אלהותו ית"ש. והתגלות המלכות הוא בשבת שהיא מדה שביעית מדת מלכות ואמנם התגלות המלכות לא יוכל להיות בשלימות רק כשהמלך מוכתר בכתר מלכות וע"ז מרמז מגיד מראשית אחרית כ"ע איהו כתר מלכות. ומצד אמונה בשבת שהיא ביתר התגלות יכולים להשיג כבוד אלהותו ית"ש גם מעין עתיקא זולת מי שפגם בריתו. ושבת ברזא דברית דשבת הוא תיקון פגה"ב ויש יכולת לכל ישראל החפצים להתקדש עצמם בשבת ולהתקרב לקדושתו ית' להגיע להשגת סבר אפי עתיק יומין. והנה דהמע"ה שהוא מרכבה למדת מלכות שהוא יום השבת והוא הקים עולה של תשובה לכל הפגמים ואף לפגם זה שמחמיר הרבה בזוה"ק. התפלל לב טהור ברא לי אלהים ואמרו (סוכה נב.) מכלל דאיכא טמא והיינו שהיה מחזיק עצמו שהוא מרוחק מהקב"ה בתכלית הריחוק מצד שהלב שלו אין לה שום תקוה שתוכל להתטהר ולהתקרב לקדושה והתפלל להקב"ה שיעשה לו בריאה חדשה שיברא לו לב טהור יש מאין. ורוח נכון חדש בקרבי דאי' בזוה"ק פר' זו (קצב ב) ורוח נכון וגו' דא הוא רוח נכון ודאי כד"א ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים ואתערו זה רוחו של משיח ואתערו ורוח חדשה אתן בקרבכם וצלי דוד ההוא רוח נכון חדש בקרבי וכו' מאי חדש דא חדושא דסיהרא בשעתא דאתחדש סיהרא דוד מלך ישראל חי וקיים ובג"כ חדש. היינו כי דהמע"ה רצה שיהיה הוא משיח ושיהיה קץ הגאולה בימיו שכן התפלל שיזכה בימיו לענין שיהיה לעתיד והיינו רוח חדשה אתן בקרבכם זה רוחו של מלך המשיח שמרמז על התגלות עתיקא כמ"ש בדניאל על משיח עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי. וכמו שמרומז במא' בראשית שאמרו (ר"ה לב.) בראשית נמי מאמר הוא ולא כתיב ביה ויאמר בפירוש שמרמז על עתיקא שכל הנעלם וכתיב בו ורוח אלהים מרחפת על פני המים ואיתא בב"ר זה רוחו של מלך המשיח כו' באיזו זכות כו' בזכות התשובה שנמשלה כמים שנא' שפכי כמים לבך. כי הוא יהיה יחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם כולו (כמ"ש יומא פו:) והיינו מצד שמלך המשיח יתן רוח תשובה בלב כל נפשות ישראל וישובו כולם. וכתיב ונתתי לכם לב חדש ולמעלה כתיב ונתתי לכם לב אחד והיינו הלב חדש שאיך יתכן שיתן לב אחד לכל ישראל. אך הפירוש הוא שכל ישראל יהיה להם רק לב אחד לאבינו שבשמים שלא יהיה בלבבם שום מחשבה רק יהיה לבם מלא תשוקה ורצון רק לרצונו ית'. וגם הלב כסיל יתמלא ברצון לעשות רצונו ית' ויהיו השני לבבות לב אחד. כמו במתן תורה שהיו ישראל כתכלית מכוון הבריאה כאדה"ר קודם הקלקול וכתיב ויחן שם ישראל ואיתא במכילתא כאן השוו לב אחד כו'. והיינו מצד שלא היה בלבבם שום רצון אחר זולת לעשות רצונו ית"ש וכמש"נ כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שהקדימו עשייה לשמיעה מצד שהיה לב כל ישראל רק לעשות רצונו ית'. ואמר בזוה"ק מאי חדש דא חדושא דסיהרא כו' והוא דכמו שהלבנה מתחדשת תמיד ומקבלת תמיד אור חדש כך מתחדש תמיד בישראל הלב חדש ורוח חדשה שמקבלין תמיד התחדשות אור שמשיגים השגה חדשה בכבוד מלכותו ואלהותו ית' מצד התגלות עתיקא שהוא אין סוף. ובשבת יכולים לתקן כל הפגמים מצד התחדשות רוח חדשה כי בכל שבת הנשמה יתירה חדשה כמו שאמרנו שלכך נקראה בכל שבת כלה כי היא חדשה בכל שבת במדרגה חדשה משבתות שעברו. ונשמה יתירה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי כמ"ש בזוה"ק (ח"ב פח ב) והוא מרוח של מלך המשיח בכח התשובה. וגם בשבת מתחדש הלב אחד שרצונינו רק לעשות רצונו ית' וכמ"ש (שבת קיח:) המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו כו' ואיתא (שוח"ט תהילים כ׳:ו׳) ימלא ה' כל משאלותיך זו תפלה שאין מתפללין על כל אדם לפי שפעמים יש בלבו של אדם לגנוב כו' אלא ע"י שלבו שלם לפני בוראו כו'. וכאן אמר שנותנין לו משאלות לבו והטעם שבשבת משאלות לב ישראל רק לטובה לעשות רצונו ית"ש. ובזוה"ק ר"פ זו (קעט ב) ילד מסכן דאיהו יצ"ט ודא הוא נער כו' בגין דאית ליה חדתו דסיהרא דמתחדשא תדיר כו'. וזה מרמז על חידושי תושבע"פ שע"י התחדשות תושבע"פ והשתדלות באורייתא יוכל האדם ג"כ לתקן כל הפגמים וזהו חדתותא דסיהרא שמרמז על תושבע"פ שמקבלת השפעת אור מתושב"כ. והלבנה נקראת ג"כ ילד לשון לידה כמו שמצינו (ר"ה כ:) נולד קודם חצות או נולד אחר חצות וכן (שם כה.) ולמחר כריסה בין שיניה ונקרא מולד הלבנה. וכמו כן היצ"ט נקרא ילד כמ"ש בזוה"ק בגין דאית ליה חדתו דסיהרא דמתחדשא תדיר ותדיר איהו ילד כי נולד בכל פעם לידה חדשה בהתחדשות תושבע"פ. ושבת הוא ג"כ זמן התחדשות דברי תורה כמ"ש ריש סא"ר שבת יעשה כולו תורה: