בָּאתַ֨ר דְּנָ֜ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית וַאֲר֤וּ אָֽחֳרִי֙ כִּנְמַ֔ר וְלַ֨הּ גַּפִּ֥ין אַרְבַּ֛ע דִּי־ע֖וֹף עַל־גביה [גַּבַּ֑הּ] וְאַרְבְּעָ֤ה רֵאשִׁין֙ לְחֵ֣יוְתָ֔א וְשָׁלְטָ֖ן יְהִ֥יב לַֽהּ׃
שם משמואל
להתבונן בהאדנים ששל המשכן הי' כסף ושל החצר הי' נחושת, עפ"י מאמר הזוה"ק פ' לך בפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו', היכליך בקדמיתא חצריך לבתר ביתך לבתר היכליך דא פנימאה מן דא, דהנה האדנים הם יסוד הבנין ושל המשכן הי' כסף להורות שיסוד הכל הוא אהבת ה', מלשון נכסוף נכספת כי הוא יסוד ותכלית הכל, ובק"ש פתח ואהבת שאפי' יראת ה' נמי מיוסדת על האהבה שמתיירא שלא יאבד האהבה, מה גם יראת הרוממות שבודאי א"א בלתי שתקדים האהבה, ויראה בלתי אהבה הוא יראת העונש מגנה הזוה"ק מאד כידוע, מה גם תכלית הכל בודאי הוא אהבה ודביקות ונשיקין לאשתאבא בגופא דמלכא, וע"כ האדנים שמורים כשמם על אדנות ויראת ה' צריכין להיות של כסף, אך ידוע בספה"ק שאהבת השי"ת באמת לא יתכן רק באיש שפשט בגדיו הצואים הוא אהבה חיצוניות וחומריות, ולעומת שמואס באהבה הגופנית יתכן שתכניס בו אהבת השי"ת, ובכן איש אשר עדיין לא רחץ מצואתו, יסוד עבודתו רק לשקוד על עבודתו יומם ולילה ביגיעת כל חושיו בשקידה עצומה ולא יעצרהו הגשם, ואפי' יהי' ח"ו מנוצח מיצה"ר מאה פעמים לא יעזוב את עבודתו רק יוסיף כח ועצמה, כי סוף כל סוף בודאי ינצח אם ישקוד ולא יעזוב, וזהו דברי יהודה בן תימא הוי עז כנמר ופירשו המפרשים כי הנמר יש בו מדת השקידה כמאה"כ נמר שוקד על עריהם, והנה ידוע שהיוונים נמשלו בנבואת דניאל לנמר, ובמדרש נחושת זה יון שנאמר מעוהי וירכוהי די נחש, ולפי"ז נחושת מורה על מדת השקידה וכמאה"כ ומצחך נחושה שלא ישוב מפני כל, והנה האדם בראשית עבודתו צריך ליקח לו ליסוד עבודתו את מדת השקידה, ולבתר כאשר ירחץ מצואתו ויבוא לכנוס לפנים יעשה לו ליסוד את מדת אהבה כנ"ל, וזהו בקדמיתא חצריך שיסוד הבנין אדני נחושת לבתר ביתך והיכליך שיסוד הבנין אדני כסף:
שם משמואל
נראה שבחנוכה נקל לזכות למה שאמרו ז"ל הוי עז כנמר כי חי' השלישית שהיא מלכות יון שנזכר בדניאל הי' צורתה צורת נמר שהוא עז שבחיות, וע"כ כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום זכו למדה זו בקדושה, וזה נשאר לדורות בחנוכה וכמו מדת הנמר שמחמת מדת עזותו נמצא בו מדת השקידה כמ"ש נמר שוקד על עריו, ואף שהרבה פעמים שקד לריק איננו נמנע מלשקוד עוד, כך לעומתו צריך האדם לשקוד על תורתו ועל עבודתו ולא ייעף ולא ייגע ולא יתייאש לומר הרבה פעמים התחלתי וקמתי ואח"כ נפלתי, וזה ענין מדת השקידה כמ"ש לשקוד על דלתותי ועל מזוזות פתחי להיות רובץ על מזוזת הפתח אף שעדיין נעול, וע"ז נאמר שלח לחמך ע"פ המים כי ברוב הימים תמצאנו, והיינו שאל תחשוב כי עבודה שהתחלת מאז הי' לאיבוד כמו לחם שע"פ המים, כי ברוב הימים שתשקוד אח"כ תמצא גם את הראשונות: