חסידות על יהושע כד:א

אכן כאשר נחקור יש ג"כ מעלה בעבודה הראשונה שאין בשניה, דאם לא כן למה אמר דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך, הלא טוב יותר לאחוז בשניה לבדה, וראינו המעלה אשר בעבודה הראשונה נרמזת במקראי קודש סוף יהושע, כי אחרי הביאו את ישראל לארץ ישראל בכח גדול וריבוי הנפלאות וחלקם נחלת אויביהם אמר (יהושע כד, א) ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה כו' ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו כו' ועתה יראו את ה' ועבדו אותו כו' ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם כו' ויען העם ויאמרו חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים כי ה' אלהינו המעלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים ואשר עשה לעינינו את האותות הגדולות כו' גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא כו' כי תעזבו את ה' ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם כו' ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד כו' ובסוף הענין ויעבוד העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ואשר ידעו את כל מעשה ה' אשר עשה לישראל כו'. ופסוקים אלו מתמיהים מאד, איך אחרי ענו העם דבר את יהושע שרוצים לעבוד את ה' פתה אותם עוד הפעם לבלתי עבדו באומרו לא תוכלו לעבוד, ואיך אמר להם דבר מבהל כזה פן יעלה באמת מורך בלבבם עי"ז. גם יש לדקדק למה בתחלה כשענו אותו שיעבדו את ה' אמרו נתינת טעם כי הוא אלהינו ובענייתם פעם ב' אמרו לא כי את ה' נעבוד ולא נתנו טעם כי הוא אלהינו. גם מדוע אחרי שענו אותו פעם ב' לא הוסיף עוד לומר להם כדבריו הראשונים ונתקררה דעתו בתשובתם זו ובראשונה לא נתקררה דעתו עדיין ואמר להם לא תוכלו כו'.