חסידות על יחזקאל ג:יב

והנ"ל ליישב כל זאת בטוב טעם ודעת בעזרת ה', ומקודם נקדים מה שאמרתי לפרש הפסוק (סוף פקודי, שמות מ לה) וכבוד ה' מלא את המשכן. על פי רמב"ם במורה נבוכים (חלק א' פרק ח') בברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג יב), (דמקום הוא לשון מדריגה, כדמצינו בדברי רז"ל (כתובות ק"ג ע"ב) ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, והיינו מדרגת עיון והשקפת שכלי לא השקפת עין), ובמלא כל הארץ כבודו (בפרק י"ט, שפירש דמלא הוא לשון שלמות וחשיבות, כמו ומלא אותם חכמת לב (שמות לה לה), והיינו מלא כל הארץ כבודו, ענינו כל הארץ תעיד על שלמותו, עיין שם). ועל פי זה נ"ל לבאר מאמר רז"ל (ב"ר ס"ח ט') פרשה ס"ח סי' ט') הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, כי אין מעלתו מתרבה בסיבת הנמצאים, כי אין כבודו תלוי בזולתו כמבואר אצלינו בפסוק (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' (בפרשת נח דרוש במדרש תהלים), אבל כל הנבראים יתרבה מעלתן ומדריגתן מהשפעתו יתעלה, (ועל פי זה ביארתי הפסוק (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו, על פי מה שביארתי בפסוק (תהלים ב ד) יושב בשמים ישחק על פי דברי הרמ"ע) (לעיל בפרשת בשלח ד"ה במדרש ז"ל ויבא). ועל פי זה מבואר הפסוק וכבוד ה' מלא את וגו', על פי הגמרא פסחים (דף נ"ד ע"א) בשבעה דברים קדמו לעולם, שנאמר (ירמיהו יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, נמצא דקודם המשכן לא נתמלא הבריאה, וז"ש וכבוד ה' מלא, ר"ל שנשלם את המשכן ר"ל עם המשכן, והבן. והנה על פי זה יוצמח קושיא חזקה ועצימה בענין שבת, שהוא מפני שנכלו כל הנמצאים כאמרו (בראשית ב א) ויכלו וגו', והא באמת עדיין לא נכלו כאמרינו פה. והתירוץ לזה על פי העקרים (מאמר ראשון פרק י"א), עיין שם האיך בפרשת בראשית מבוארים העקרים הראשיים, והא דכתב שם דלכך נזכר רק הויה במקום שמורה על השגחה דשכר ועונש, והמפרש לא הבין דרכו. ולי נראה דכמו שמורה עליו יתברך היותו נמצא בכל זמן בלי הפסק, ככה בלי הפסק בשום אופן דהיינו במקום, והוא יתעלה אין לו מקום, והיותו היינו השגחתו, והבן כי נכון הוא בס"ד.

וְזֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בִּבְחִינַת (שם כט): אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים. מַיִם רַבִּים, זֶה בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, בְּחִינַת (ישעיהו י״א:ט׳): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, הַיְנוּ בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְחוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת: אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים. כִּי הָרַעַשׁ וְהַפִּרְסוּם שֶׁנִּתְפַּרְסֵם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַגֵּרִים, זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁהֵם קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל.

ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ (ויקרא כה כד). על פי מה דאיתא באור החיים על הא דאיתא (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, והיינו ליקוטי הניצוצות. והנה אם לא חטאו ולא היו גולין, האיך היו מלקטים הניצוצות. רק הענין הוא, דאם לא היו חוטאים היה כח נפשם בריא אולם, והיה בכחם למשוך דרך ארצם הכולל כל העולם, וכל העולם יונק ממנה כל ירך וכל נתח טוב, רק כיון שהוחלש כחם ואין לאל ידם למשוך מרחוק, על כן הוצרכו לגלות למקום הניצוצות וללקטן, עד כאן. ואם כן אם זכו היה מתפרש הפסוק ובכל ארץ אחוזתכם, דהיינו כמשמעו בכל ארץ ישראל גאולה תתנו לארץ, דהיינו לעולם שארץ ישראל הוא הכולל, ומכל מקום יתנו גאולה לענפים, עד שמכל ארץ ישראל יוכלו ליתן גאולה לכל העולם. ומ"ש גאולה תתנו לארץ, שכל דבר שאינו על קוטב נקודת בריאתה, הרי היא גולה ממקומה ומדריגתה, כמו שכתב הרמב"ם בשיתוף שם מקום, כמו מחלוקת בקומה עומדת (שבת ט"ז ע"ב), וכמו הנה מקום אתי (שמות לג כא), וברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג יב), והבן. והנה השבה אל קוטבה, הוא הגאולה. והנה מבואר במדרש שמואל (אבות פ"ו מי"א) כל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו', ואומר (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד, עיין שם מ"ש. ועל הנקודה זו נקרא ארץ קנין כמבואר שם במשנה (אבות פ"ו מ"י), מלאה הארץ קניניך (תהלים קד כד), ר"ל כמו קנין דלא שדי אינש זוזי בכדי (כתובות ל"ו ע"ב), והוא ודאי לאיזה תכלית, והבן. והיינו גאולה תתנו לארץ דייקא כנ"ל.