חסידות על יחזקאל ה:ה

וּמֵחֲמַת שֶׁהֵיכָל הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה מֵהַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ רְחוֹקִים עַד הֵנָּה, וְיֵשׁ קְלִפּוֹת רַבּוֹת הַשּׁוֹכְנִים סְבִיבָם, בִּבְחִינַת (יחזקאל ה׳:ה׳): זֹאת יְרוּשָׁלַיִם שַׂמְתִּיהָ בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם; וְאֶפְשַׁר עַכְשָׁו, כְּשֶׁמַּלְבִּישׁ הַהֵיכָל אֶת הַלֵּב כַּנַּ"ל, אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְאַחֲזוּ, חַס וְשָׁלוֹם, הַחִיצוֹנִים בְּיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ שֶׁל הַכָּשֵׁר הַזֶּה.

ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה, אומרו השור בה' הידיעה, יתכן רומז לשור שנברא בו' ימי בראשית שנאמר עליו באיוב (לט', ח) יתור הרים מרעהו, שרועה בכל יום אלף הרים וצומחין מיד, דאם לא כן היה אוכל כל ירק שדה שבכל העולם. וז"ש את כל סביבותינו על דרך שאה"כ ביחזקאל (ה', ה) זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, פירש"י ז"ל ירושלים באמצע ארץ ישראל וכל ארצות חוץ לארץ הם סביבות ארץ ישראל, ולכן נקרא כל העולם סביבות כלפי ארץ ישראל. ויש לדקדק לשון עתה מהו. תו למה דימה לאכילה באומרו ילחכו. ותו מה איכפת לו בסביבות הוה ליה למימר רק עיקר מוראו שירא בעד עצמו, וכי בלק היה מיצר בצרות רבים, ותו קשה מה ירא בלק הא ידע שאמר הקדוש ברוך הוא אל תצר את מואב, ורש"י ז"ל תירץ על זה בפרשת מטות לפי שלא נצטוו רק לבלתי עשות עמהם מלחמה והיו יראים שלא יהיו שוללים, וח"ו לחשוב על עם ה' שיעשו כדרך לסטים ושוללים, ודאי לא יעשו רק מה שנצטוו ולא עוד, דעל פסוק והוא יושב ממולי פירש"י להכריתי, הרי שהיו יראים לנפשותם, והכי מסתברא, דאם לא כן מה הרעש כל כך.

וְעִקַּר בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת מִן הַקְּלִפּוֹת הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה לִשְׁכֹּן תָּמִיד אֵצֶל אֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת, בִּבְחִינוֹת (יחזקאל ה׳:ה׳): זֹאת יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת. יְרוּשָׁלַיִם הִיא קִרְיָה נֶאֱמָנָה, בְּחִינוֹת אֱמוּנָה, הִיא שׁוֹכֶנֶת בְּתוֹךְ הַגּוֹיִים וּסְבִיבוֹתֶיהָ וְכוּ', כִּי הִיא בֵּינֵיהֶם תָּמִיד כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ, הֵם נִדְבָּקִים וְנִתְאַחֲזִין סְבִיבוֹת הָאֱמוּנָה, וְהִיא מַעֲלָה אוֹתָם מִשָּׁם,