חסידות על יחזקאל לג:יט

עוד יתבאר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם כו' (דברים כט ט). כי מבואר בספרים קדושים ויסודו מהגמרא מסכת יומא (דף ל"ו ע"ב) וכי מאחר שהתודה על הזדונות, חוזר ומתודה על השגגות בתמיה, ר"ל תפסת מרובה לא תפסת. ומשני אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי, עד כאן. הרי מבואר מזה שצריך לכפר תחילה על השגגות, ואחר כך על הזדונות, ומזה ישמע חכם ויוסיף לקח כי ידוע כי מראש חודש אלול מתחילין ימי התשובה, ומתחילין לתקוע בשופר לאמר שפרו מעשיכם, ואז עלה משה בהר לקבל לוחות שניות, ואז השלוחים יוצאין, וכמו שחשב התנא (ר"ה דף י"ח.) על ששה חדשים השלוחים יוצאין, וקחשיב על אלול מפני ראש השנה, שמודיעין אימת ראש חודש אלול, שידעו יום שלשים שהוא ראש השנה. ויש רמז בזה שמראש חודש אלול צריכין להזהיר את עם ה' שיחרדו מפני פחד ה' ומאימת הדין בראש השנה, כי זמן בית דין שלשים יום, ואומרים לו כל ראיות שיש לך, הבא מכאן ועד שלשים יום, מצא בתוך שלשים שעשה תשובה והזדונות נהפכו לזכיות, סותרין את דינו. לא מצא, אין סותרין את דינו ח"ו. על כן ימי התשובה מתחילין מראש חודש אלול, כמו שדרשו דורשי רשומות אני לדודי ודודי לי (שיר השירים ו ג), ר"ת אלול. וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' כו' (תהלים כז יג), לולא אותיות למפרע אלול. ור"ל דעל ידי אלול ששבין בתשובה, האמנתי לראות בטוב ה'. והנה בעוה"ר עבר קציר כלה קיץ, שכבר עבר כל החודש אלול כמעט ח"ו באפס תקוה, ולא נשאר רק מעט מן המעט, ומה לעשות בזמן קצר כזה היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים, זאת עצה היעוצה מהחסיד הקדוש בעל חובת הלבבות בפרק י' משער התשובה, וזה לשונו: והזהר פן ישיאך הרהור לבך ויאמר עתה אחרי אורך התעלומת וחליפות רוב ימי, אשיב אל האלקים ואבקש מחילתו. וראוי שתשוב עליו מה שאמר הנביא בענין זה (יחזקאל לג יט) ובשוב רשע מחטאתו לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וכל חטאתיו לא תזכרנה עד סוף הענין, וכבר המשילו הקדמונים לאדם שהיו בידו דרכמונים של כסף, והיה צריך לעבור בנהר גדול, וכאשר עמד על שפת הנהר השליך הדרכמונים ההם בנהר, מפני שקיוה להפסיק את הנהר בהם, והשליך כולם חוץ מאחד שנשאר בידו, ולא נפסקו המים בעבורם. וכאשר ראה כן, אמר למלח אחד שהיה בנהר קח זה הדרכמון מידי והעבירנו את הנהר על ידי ספינה, ועשה כן המלח, והגיעו לחפצו בדרכמון ההוא אשר נשאר בידו, והגיע אליו מה שלא הגיע בכל הדרכמונים ההם שאבדם בנהר, וכאלו לא עבד מאומה. וכן בעל תשובה אשר כלו רוב ימיו בזולת עבודת הבורא, כשיחזור בתשובה בסוף ימיו, ימחול לו הבורא מה שקדם מרוע מעשיו כל ימיו, כמו שאמר (יחזקאל יח כב) כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, ואמר (יחזקאל לג טז) כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו, עד כאן דבריו. אם כן גם אנו נאמר לענינינו אשר כלה החודש באפס תקוה, הלא רחמנא לבא בעי בזו הלילה הנשאר יפשפש במעשיו וישים אל לבו הטוב גודל מריו ויתחרט בחרטה גדולה ויפול מלא קומתו ארצה בינו לבין קונו ויזעק מרה, ואוי לי מה עשיתי כזאת וכזאת עשיתי, והנני מתחרט בחרטה גדולה מאד ומאד באמת ובלב שלם, ויקבל עליו בכל לב שלא ישוב עוד לתעתועיו כל ימי חייו, ויהיה אצלו כיתד שלא תמוט, ויתודה בבכי גדול ויבקש מחילה וסליחה ממלך מוחל וסולח, ומה שצריך תיקון יתקן כפי אשר יגיד לו רופא נפשות, ובין אדם לחבירו לתקן, אז יהיה קונה עולמו בשעה אחת, ויגיע לחפצו במעט זמן אשר ישאר בידו.

שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך. פירוש על הפטורה, על פי הגמרא (יומא פ"ו ע"א) אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך. ושם (יומא פ"ו) ע"ב אמר (ר' לוי) [ריש לקיש] גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות, שנאמר שובה ישראל וכו'. ומקשה איני, והא אמר ריש לקיש גדולה תשובה כו', שנאמר (יחזקאל לג יט) ובשוב כו' עליהם חיו יחיו. ומשני לא קשיא, כאן מאהבה וכו'. והנה מובן דאם נעשו כשגגות, עדיין יש מסך המבדיל, כמו שפרשתי בפסוק (תמצאנו בפרשת קדושים ד"ה ולא תלכו) (ישעיה נט א) הן לא קצרה יד ה' מהושיע כו', וחטאתיכם הסתירו פנים מכם כו', ואם כן אינו עד ה' אלקיך רק תשובה מאהבה.

ונסע דגל מחנה ראובן (במדבר י יח). בכולם כתיב בני, ולא בראובן. אפשר להיות שהוא פתח בתשובה תחלה (ב"ר פפ"ד י"ט), ונאמר (יחזקאל לג יט) ובשוב כו' מדרכו חיה יחיה, על כן נרמז בכאן כאלו היה עדיין ראובן בעצמו בחיים, ולא נאמר בני ראובן, רק דגל מחנה ראובן, כאלו היה ראובן בחיים לראש דגלו. וזה שתמצא גם משה בברכתו (דברים לג ו) אמר יחי ראוב"ן ואל ימות ויהי מתיו מספר: