חסידות על ישעיהו ד:ד

וכדי להבינך דבר זה יותר, אסביר לך כי נ"ל לפרש מה שאמרו (אבות פ"ד מ"ב) מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. כי העבירה נמשל לסרחון וקיא צואה, כאמור (ישעיה ד ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון, וכמו שמפרשין פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה (ברכות ה' ע"א). ונקדים עוד דברי אהבת דודים בפסוק (שיר השירים ב טו-טז) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר, (שיר השירים ב טז) דודי לי ואני לו הרועה בשושנים, ומ"ש שם בשם מהר"מ אלמשנוני דכמו שיברחו בעלי חיים הארסיים מפני ריח טוב, ככה יברחו יצר הרע וכל חילותיו כחות הטומאה מפני הכנה טובה, עיין שם. והנה ידוע דידיעת הפכים בשוה, ומובן דכמו שבורחין בעלי ארס מפני ריח טוב, ככה שוכנים במקום ריח רע והבן, על כן במקום שנעשה העבירה המולדת סרחון וריח רע כאמור, וגם כפי שאמרו רז"ל באליהו שסתם נחיריו בעברו לפני רשע, ולא סתם בעברו על הנבילה, ונשאל על זה, והשיב שריח הרע של הרשע נודף יותר מריח נבילה, על ששוכנים שם היצר הרע וכחותיו בכח אמיץ, על כן גוררת עבירה, אבל במקום מצוה דמוליד ריח טוב בוסמין דגנתא דעדן, מגרש יצר הרע וכחותיו ומשרה כחות הקדושה, על כן גוררת מצוה, וזה ברור. ומזה יובן דבשעה שזמרי בן סלוא עשה נבלה כזו בפרסום גדול, הרי הוליד ריח רע גדול במחנה העברים, והיו בורחים כל כחות הקדושה אלולי שבא פנחס ומסר נפשו וקדש שם שמים ברבים וקנא קנאת ה' צבאות, והוליד ריח טוב גדול והעביר הסרחון כמו שמעשנין הבית בריח טוב להעביר ריח רע, ועל ידי זה ברחו כל כחות הטומאה, וכחות הקדושה נשארו וביתר שאת וביתר עוז, ועל כן נשאר השראת שכינתו ונקרא אלקי ישראל. והיינו ולא כליתי את בני ישראל, ר"ל כח השראה עם בני ישראל בקנאתי, והבן. ועל פי זה יתיישב ולא כליתי את בני ישראל וגו', דמשמעו אלולי שקנא פנחס, היה ח"ו כליה. והוא תמוה האם בשביל בועל ארמית אחד, יכלה לכל ישראל ח"ו, האיש אחד יחטא וכו'. ולפי מ"ש אתי שפיר, והבן. ועל פי זה יובן איך זיכה אותו הצדיק את הרבים בזה, כי הבריח עבירות רבות שהיה גורמים השראת כחות (הטומאה) במחנה העברים ח"ו, וגרם למצות הרבה שגרם כח השראת הקדושה, כאמור שם באהבת דודים שמהעבירות הקטנים הרבים שדש בעקביו, אי אפשר להזהר לרוב ריבוים והרגלם, אם לא בעזר השם אם נועם ה' עליהם דודי לי ואני לו, והבן. ועל פי זה מבואר היטב המדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו. על פי מה שפירשתי במדרש (רבה ברכה פרשה י"א סימן י' (דב"ר י"א י')) אמר משה רבונו של עולם כתבת ביומו תתן שכרו וכו' (דברים כד טו), על פי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט ע"ב), והטעם של הרשב"א דלא שלים עבודתיה, כי אמרו (אבות פ"ב מ"ד) אל תאמין בעצמך וכו', ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (קידושין מ"ח ע"ב), ועל פי כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו (אבות פ"ה מי"ח). ועל פי זה פירש הגאון הקדוש האבד"ק בארדיטשוב השייכות אל תפרוש מן הציבור, לומר אהיה בפני עצמי עובד ה' ולא אשגיח על הציבור לנהלם על מבוע היראה, כי אל תאמין בעצמך, והבן. וזה שאמר כאן השיב את חמתי ולא כליתי וגו' כדפירשתי, אם כן זיכה את הרבים ומובטח ששוב לא יחטא, הרי שלים עבידתיה, לכך בדין הוא שיטול שכרו תיכף. ועל פי זה מבואר (במדבר כה יב) הנני נותן לו את בריתי שלום, כי שלום הוא יחוד הגמור.

ומעתה יובן דברי הספרי הנצבים פתח דברינו מה עגלה מכפרת על שפיכת דמים כך התורה מכפרת על שפיכת דמים שרומז על חטא זה, ועפ"י הדברים האלה יתפרש הפסוק בטוב כי כבר אמרנו שהדחת כתמים וחלק הרע שבאדם מכונה במטר וגשם, וכמו בגשמיות מדיח טללים רעים, כ"כ ברוחניות הוא מדיח את כל כתמי עונות ופגמים, וכענין שכתוב (ישעי' ד' ד') ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה, וע"כ אמר יערוף כמטר לקחי אין עריפה אלא מיתה היינו שהוא מדחה את חלק הרע ומדיח את דמי ירושלים וממית את כל המקטריגים והמשחיתים אשר נבראו ע"י עונות אלה, והדרש הזה שדרש עריפה מיתה מהפסוק וערפו שם את העגלה עם שהוא נראה לכאורה רחוק, לפי דברנו האלה הוא קרוב מאד לפשוטו, והוסיף לומר תזל כטל אמרתי שהוא להגביה את חלק הטוב כמו שפרשנו לעיל בפסוק אהי' כטל לישראל, והבן הדברים כי נכון הוא בעזה"י:

וי"ל עוד כי נר שבת ונר חנוכה הם רוח משפט ורוח בער הנזכר בישעי' ד' ד' נר שבת הוא רוח משפט, וידוע דמשפט איהו רחמי והוא מדתו של יעקב מדת הרחמים, והיינו שענינו רק להאיר את גבול הקדושה ולא ללחום עם זולתו להשמידם ולבערם, ורוח בער הוא מדתי של יוסף להבה תלהט רשעים: