חסידות על ישעיהו יח:ה

ואתחנן אל י"י בעת ההוא לאמר (דברים ג כג). להבין אומרו בעת ההיא דוקא, לשלול זמן אחר. גם מהו הלאמ"ר. נ"ל בע"ת ההו"א אחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג שהיו מנעולין של ארץ ישראל, וכבר ידעת שארץ ישראל הוא שער השמים לקבלת התפלות דרך שם. והנה המתפלל בחוץ לארץ צריך מתחילה לחצוד את הקליפות אשר מונעים את התפילות לילך עד שער השמים, וזה כוותינו בזמירות שאנו אומרים קודם קריאת שמע ותפלה, (שהוא מלשון וכרת את הזלזלים במזמירות (ישעיה יח ה), עיין בלבוש או"ח א'), לעשות מסילה לאלקינו שתלך התפילה בלי מונע. והנה קליפת סיחון ועוג היו מנעולין של ארץ ישראל למנוע הקדושה ח"ו, וכאשר תמו ונכרתו, אז בעת ההיא התחננתי שסברתי שאז תקובל התפילה דרך שער השמים בלי מונע. וזהו לאמ"ר לדורות שקודם יכריתו את הקליפות המונעים התפילה לעשות מסילה לאלקינו, ואחר כך יתפללו. על כן אמרו ז"ל (ברכות ז' ע"ב) מי שקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, כי מהמקום שקבע כבר, אז כבר הדרך מסוקל מכל מכשול הם האויבים המונעים את התפלה, והבן: וירצה עוד ואתחנן אל י"י (דברים ג כג). לא אמר ואתחנ"ן לי"י, אך אל י"י. ר"ל תפילתי לא היה בעבורי, רק מה שנוגע לכבוד הש"י, כ"א היה בא משה לארץ ישראל לא היה שולט בה יד אויב כנודע מרז"ל, ואם כן זה כבוד הש"י, כי אין זה כבודו באומרם האומות הנה עם י"י אלה ומארצו יצאו נתונים למשיסה. והנה זאת היא כוונת כל מכוין בתפילתו לצורכי גבוה, וא בטוח שתקובל תפילתו, כי המחשבה טובה היא העיקר בעבודה. והנה יארע שני בני אדם יתפללו בלשון אחד ובסגנון אחד, לזה תתקבל תפילתו כי כיוון בה כראוי, ולזה לא כי לא שם מחשבתו למקום הנרצה. והנה כבר נודע מכתבי האר"י ז"ל כי עבור זה נשארו בני גד ובני ראובן חוץ לגבול ארץ הקודש, להיות שהיה בהוולדם פגם במחשבות איש תם יעקב אבינו כמ"ש לעיל בפרשת מטות. וז"ש בע"ת ההי"א דייקא, שראיתי שהמחשבה הוא העיקר בעבודה, שעבור המחשבה אירע לראובן וגד שלא נתקבלו בארץ ישראל, על כן כוונתי כראוי בתפילתי במחשבה זכה להש"י למקום הנרצה. (והנה הגם שלא יוצדק הדבר כזה על משה אדונינו, כי חלילה חלילה לומר שעד עתה לא כיון כראוי, אך הוא כאיש גבורתו והתאמץ אז במקום הנרצה יותר בגבהי מרומים). וז"ש בע"ת ההי"א דייקא שראיתי מה שאירע לראובן וגד, וזהו לאמ"ר לדורות שיכוונו במחשבה זכה בתפילתם לצורך גבוה: