חסידות על ישעיהו יט:א

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, להבין מה זה נתינת טעם הכבדת לבו מצד השי"ת להצוואה שיבא אל פרעה, וכבר דברו מזה המפרשים, ונראה דהנה במד"ר שלח חשך וגו', ולא מרו את דברו, אבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם, והיא פליאה נשגבה מה קמ"ל בזה, כי מי לא ידע שהמכות באו עליהם מפני שלא שמעו לקול הש"י, ועוד יותר תמוה מה שסיים המדרש שהמלאכים הסכימו לדבריו ולא המרו יע"ש, מה זה ס"ד שימרו את דבריו, ונראה דהנה גאולת מצרים היתה ע"י התגלות אלקות, עי"ז ברחו הסט"א ונתבטלו כהמס דונג מפני אש, וכמ"ש עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם וכענין שנאמר בכתוב (ישעי' י"ט א') הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו, ונראה דלאו דוקא הגאולה היתה כן, רק כל העשר מכות שהיו אתחלתא דגאולה, היו בדרך זה שהי' התגלות אלקות בצד מה, ולעומת זה הי' ביטול בכח הסט"א וז"ש נגוף ורפוא, נגוף למצרים ורפוא לישראל, הוא מצד זה דכיון שהי' ע"י התגלות אלקית ובכן ישראל שהי' להם כח לקבל האלקית נתעלו עי"ז, והם נתבטלו ונוגפו, וכענין שאמר כ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק זי"ע, דבעשר מכות שבאו על מצרים נתגלו העשרה מאמרות לישראל, בכל מכה ומכה מאמר אחד, בחשך נתגלה לישראל מאמר יהי אור, עכתדה"ק, והיינו בדרך זה כיון שהם אחד כנ"ל, ישראל קבלו ההתגלות אלקית כנ"ל, ובמצרים הי' ביטול, כנ"ל, אך זה גופא צריך להבין, אחר שהי' התגלות אלקית והי' ביטול אצל מצריים, מדוע לא פעל אצלם שיחזרו למוטב, ונראה דהנה בזוה"ק פנחס על פסוק שבע פרות הרעות, דיש עננין חשוכין שכל קדושה שבאה בהם נטבעה בתוכם, וכתבנו במק"א שלדעתי היא קליפת גיאות, שכל שבא בהם מעט קדושה הם מתגאים בזה עוד יותר, והיא קליפת מצרים שאמר לי יאורי וכו', ובכן אם הי' להמצריים מעט הכנעה מפניו יתב', היתה פועלת בהם הקדושה וההתגלות אלקית שנתגלה אז, אבל כאשר התגאו והעיזו לומר מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ועיין ספורנו שפי' אפי' אם נתברר לי שם ה' ג"כ לא בשביל זה אשלח את ישראל, בכן לא די שלא הועיל להם, אף גם נתחזקו להיות עומדין במרדם כי נתוסף להם כח להסט"א ע"י הקדושה כדברי הזוהר הנ"ל, ובכן אין לתמוה מה שנתחזק לב פרעה, וזהו פי' דברי המדרש מפני שלא קבלו במרות דבריו של הקב"ה עליהם, היינו שלא הי' להם שום הכנעה כעבד לגבי אדונו, כי באם הי' להם מעט הכנעה הי' זה מביא לידי קבלה גמורה לשלח את ישראל, כי הקדושה שהיתה באה בהם היתה נוקבת ויורדת עד שהיתה מחזירה אותם למוטב, וזהו הפי' ג"כ במדרש שהמלאכים לא המרו, היינו שמלאכים מצד מעלתם הי' ס"ד שלא יסכימו על זה היינו כמו שבשעת מ"ת אמרו תנה הודך על השמים, ואמרו חמדה גנוזה שיש לך אתה רוצה ליתנה לבו"ד, היינו שהי' קשה להם להוריד קדושה לעוה"ז, וא"כ הי' ס"ד שלא יסכימו גם בהמכות מטעם זה, אך אחרי שראו אחרית דבר שיוצמח מזה קדושת השם, לכך הי' ניחא גם להם, והוא כאמרם ז"ל מוטב שיעקר אות אחת מהתורה כדי שיתקדש ש"ש בפרהסיא, אך צריך להבין למה הקושיא דווקא במכת חושך ולא במכות הראשונות, ולמה כתב הכתוב ולא מרו את דברו רק בחושך לא מק דם, אך י"ל דהנה במטה הי' חקוק דצ"ך עד"ש באח"ב ובודאי ידעו המלאכים מקודם שיהיו עשר מכות כמו שהי' חקוק על המטה, וחשבו כי כל כחו של פרעה הוא רק עד ז' מכות כנגד ז' פרות הרעות כנ"ל שהקדושה נטבעת בהם, ובמכה השמינית שוב לא תהי' הקדושה נטבעת, ואז הקדושה תקרע סגור לבו להתחיל להיטב, אך כראותם שגם אחר מכה השמינית נשאר באולתו, ובודאי כן יהי' עד מכה עשירית, וא"כ כל הקדושה שניתן בהם במכה התשיעית היא למגן, והי' מקום קטרוג כנ"ל, שתהי' תיכף מכת בכורות שישלח תיכף, וע"ז אמר הכתוב שלא מרו את דברו, והטעם כנ"ל שהבינו את קדושת השם שיצמח מזה כנ"ל:

אחרי מות שני בני אהרן וגו׳ דבר אל אהרן וגו׳ בזאת יבא אהרן אל הקודש ידוע שכל התעוררות צריך להיות על ידי מיין נוקבין והנה בחינת מיין נוקבין הוא בחינת אליהו כנודע ונמצא כל העלאת מיין נוקבין של כל אדם הוא על ידי בחינת אליהו שיש בחינה זו בכל אדם הכולל הכל ולכן אמרו רז״ל נגלה אליו אליהו כי כל מה שהיה בחינת הסתרה נגלה אליו על ידי צדקתו כי בכל אדם יש בחינה זו אבל היא בהסתרה וזהו שאמר ר׳ יוסי ברכות ג׳. פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל ובא אליהו זכור לטוב וכו׳ רצה לומר שהוא נכנס להתפלל הוא לשון דביקות לדבק מה שנחרב מחורבות ירושלים הוא יראה שלם ונפלה בשבירה ונחרב בא אליהו הוא בחינת מיין נוקבין ושמר לו על הפתח המתין על פתח הגוף הוא הדבור שיעלה מיין נוקבין על ידי בחינת אליהו עד שסיימתי תפלתי ר״ל שכל תפלתי כולה היה מעלה מיין נוקבין על ידי לאחר שסיימתי אמר לי שלום עליך רבי ר״ל כיון שעל ידי תפלתו ודבורו היתה התעוררות בחינת מיין נוקבין נקרא רבי והוא תלמידו שהוא גרם השפע בבחינת רב המשפיע לתלמידו והשיב לו שלום עליך רבי ומורי כי על כל פנים העיקר על ידי בחינת אליהו הועלה המיין נוקבין והוא הורה הדרך ילך בא למעלה לגרום השפע והבן. לכן כתיב אחרי מות שני בני אהרן והם נדב ואביהוא שידוע שהם נצמדו יחד והיו לבחינה אחת בנשמת פנחס זו אליהו והם הבחי׳ מיין נוקבין כנודע ולכן אמר בזאת יבוא אהרן אל הקודש על ידי בחי׳ זאת בחי׳ אליהו צריך לבוא המיין נוקבין אל הקדושה למעלה והבן. והנה יש כמה צרופים בבחינת אליהו כל צירוף הוא בחינה א׳ וכל אדם כפי בחינתו יש לו בחינה מצירוף א׳ וזהו (ישעיה י״ט, א׳) הנה ה׳ רוכב על עב קל הוא עביות ר״ל שהקב״ה ממשיך חיותו ושפעו על ידי ק״ל בחינות אליהו שהם ק״ל צרופים וצריך כ״א לגלות בחי׳ זו משה היה מבקש (במדבר י״ד, י״ז) ועתה יגדל נא כח ה׳ מה שהוא בהסתר בחינת קטנות יגדל ויבוא לבחינת גדלות ויתגלה בפועל והבן:

ולהוסיף ביאור בזה נבאר מה שפירש האר"י ז"ל בפסוק (ישעיה יט, א) הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו ושם נאמר ג"כ והיה מצרים לנשים כו', וביאור הפשט כפי פירש"י ז"ל הוא כך, שאמר הנביא בדרך משל לשבר את האוזן כדרך מלך בשר ודם כשרוצה לבא ממקום למקום רוכב במרכבה לשם וכשרוצה תבא שם במהרה רוכב בגמלא פרחא, לז"א שירכב על עב קל ויבא מצרים ונעו האלילים מפניו ומה שהמשיל בדרך זה הוא לפי שכבר לקו מצרים באופן זה יעוי"ש. ואומרו והיו מצרים לנשים כי נשים דעתן קלות הן לענין להתפתות והן לענין שאין יכולין לעמוד בקשרי המלחמה מפחד לבבם שהוא רך ואינו חזק וכך יהיה מצרים וע"י זה לא יהיה להם תקומה במלחמה זהו ביאור הפשוטי. ואמנם הפשוטי והסוד הם תמיד דבר א' זה דבוק לזה כנשמה לגוף ביאר האר"י ז"ל ענין זה עיין בכוונת ברכו של חול ובכוונת ברוך שבתחלת העמידה עי"ש בקצרה רק נוסיף בו ביאור שיובן הענין קצת.