וְנִשְּׁתוּ־מַ֖יִם מֵֽהַיָּ֑ם וְנָהָ֖ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃
תולדות יעקב יוסף
ועפ"ז יובן מצות סוטה להשקותה וכו' ק' איך מצוה זו תמיד בכל זמן ובכל אדם והמצות הם נצחיים ונ"ל דודאי מבואר בס"י בסוד עול' שנה נפש מה שיש למעל' בעולם יש בשנה בכללות הפרצוף ויש בנפש יחידי באדם פרטי חומר וצורה שהוא הגוף והנשמה ובכללות העולם הזה יש ג"כ חומר וצורה כי צדיקי הדור הם הנשמה של העולם והמוני עם החומר והגוף של כללות פרצוף עה"ז וכן עה"ז הוא החומר נגד עולם שלמעלה שהוא עולה הנשמות כנודע ומעתה יתפרש כ' זו בעולם שנה ונפש ואפרש אחד מן ג' הנ"ל וממילא תבין לאינך ב' האמורין. ותחלה יש להקשות קושי' המפרשים במה שפי' חז"ל אם מעכב אתה מתנות כהן סוף שתצטרך לכהן להביא לו סוטה והקשה נח"ו טובי' חטא וזינגד מנגד וכו' ובעל ג"א פי' לאו דווקא סוטה דה"ה זב ומצורע וכו' ואינו במשמע הפסוק ונ"ל דעיקר התכלית של בריאת האדם בעוה"ז לעשות מחומר צורה בין בפרט שהגוף שלו יתאוה לעשות מעשה נשמה ולא חמדת החומר. וכן בכללות פרצוף העולם לעשות מחומר צורה למרדף בתר חייבא להחזירו בתשובה וכיוצא בזה ושורש הכרעת האדם תלוי בכ"ד ראשי איברים שבהם תלוי הכרעה לעשות מחומר צורה וכמ"ש האלשיך בפ' אמור שאם לא ידע לתקן ולהכריע יביאם אל הכהן וכו' יעו"ש ונ"ל שזה טעם ך"ד מתנות כהונה רמז שיתן לכהן ך"ד ראשי איברי' ללמדם לשרת ולכהן לו ית' ובודאי מתנה יחשב לכהן המזכה אחרים שזכותן תלוי בו הגם שגם הדברים כפשוטן שיש ך"ד מתנות כהונה ג"כ מ"מ עיקר הרמז שהוא ך"ד איברים הל"ל שצריך ליתנן לכהן ואז מוכרע כל רמ"ח איבריו לטוב ונעשה מחומר צורה ואז הגוף הנק' אשה נכנע ומשועבד תחת הנשמה הנק' איש. משא"כ אם אינו נותן ך"ד מתנו' כהונ' שהם ך"ד ראשי איבריו שבאד' שבה' תלוי כל הכרע' גופו לעשו' מחומר צורה אז גור' כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל כי שטה וסרה הגוף מדרכי הצניעות של הנשמה שהוא האיש וזה שפי' רז"ל איש ללמדך שמעלה בשתים באיש מלחמה שלמעלה ואישה למטה וכו' כי כך הוא כאשר זכרנו גם י"ל ב' איש יש א' מצד החומר יודע ציד איש שדה וב' מצד הצור' ויעקב אישתם וכשנכנע החומר תחת הצורה אינו רק איש א' איש תם משא"כ כשנפרדי' והוא ג"כ מה שאמר ומעלה בו מעל בשתים הנז' ואמר ושכב איש שכב' זרע והוא ע"ד שכ' במ"ד הנעל' פ' וירא ותשכב את אבי' כי נפש המתאוה והגוף מעוררת היצה"ר לכה נשקה אבינו יין ונשכבה עמו מה יש לנו בעה"ב נלך ונרדוף אחר יצה"ר ואחר חמדת עה"ז וכו' יעו"ש. וכאשר שכב איש ציד אותה ונגמר התאווה נקרא שכבת זרע שהוא גמר ביאה וגמר התאוה. ואמר ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה וגו' ור"ל כי כך דרכו של יצה"ר להסתתר ולומר שהוא יצה"ט שמצוה כך לעשות וכמו שכתבתי במאמר כסות ולשון שינה וכמ"ש האלשיך בענין כעור שמצא מקום לפתות ישראל אף הכשרים שמצוה לבזות ע"ז ולכך ויצמדו ישראל לבעל פעור ולכך הזהירה תורה סמוך לזה לא תוסיפו על מנין מצו' וכו' יעו"ש