חסידות על ישעיהו לב:יז

בְּטַח בַּה' – לְשׁוֹן הַשְׁקֵט וָבֶטַח, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנוּחָה מִכֹּל וָכֹל.

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג כ). להבין מה הוא שמש צדקה. נ"ל בהקדים מ"ש בפרשת וירא (בראשית יח א) על הפסוק כחום היום, לפרש ואהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה לא), כי השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי שמכריחה להיפך, ואף על פי כן אינה מניחה את שלה, כמו כן אוהבי שמו ית' אף שיש להם מניעות ועיכובים, עם כל זה הם מתחזקים בעבודתם. ובזה ביארתי אמרם (ב"ב ט"ז ע"ב) מרגליות טובה היתה תלוי בצווארו של אברהם אבינו, וכל חולה הרואה אותו מיד נתרפא, וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה. וגם הפסוק מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש (קהלת א' ג'), עיין שם היטב. ועתה אבאר הפסוק הזה בתוספת נופך, כי מבואר דיש לאדם יתרון על כל צבא המרום במרום, והנה זה תמוה וכי במה נחשב עבודת בן אדם לנגד המלאכים אפילו כטיפה מן הים, רק דעת לנבון נקל כי חשיבותו הוא על ידי העיכובים והמניעות, מה שאין כן לצבא מרום שאין להם מונע, וזה דוקא אם אינו חושש על העיכובים, מה שאין כן כשאינו עובד רק כשאין לו מניעה. ועל פי זה מבואר הפסוק ששואל מה יתרון וגו', הלא הכל כלא נגד עבודת צבא המרום במרום, ומשיב שיעמול תחת השמש, ר"ל במקום השמש שיעשה מה שהשמש עושה. וכעין זה פירש הבינה לעיתים בפסוק הנ"ל (בדרוש ע"ז) על פי העקדה, ודברי יומתקו יותר כי מה יתרון דייקא. והנה גודל מעלת הצדקה הוא מפני ששובר המניעות והעיכובים המונעים אותו, כי כל עמל האדם לפיהו, וזה שאמר הכתוב (ישעיה ל"ב י"ז) והיה מעשה הצדקה שלום וגו'. ר"ל גוף המעשה הוא שלום שלא יתרעם העני, ועבודת הצדקה היא הדילוג על העיכובים והמניעות הוא השקט ובטח עד עולם, ר"ל על ידי זה נצמחה פעולה הטובה לנצח. וזה שאמר וזרחה וגו' שמש צדקה, ר"ל בחינת השמש אשר בצדקה והוא עבודת הצדקה, ומרפא בכנפיה כי כל חולה הרואה מתרפא, ובמהרה נזכה לשמש צדקה אמן.

וְזֶהוּ: אֵין בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה וְכוּ', הַיְנוּ אֵין בֵּין הַתַּעֲנִית לְבֵין אֲכִילַת עֹנֶג שַׁבָּת הַנַּ"ל, אֵין הַחִלּוּק בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא מַשֶּׁהוּ, נוֹטְרִיקוֹן וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְדָקָה שָׁלוֹם (ישעיהו ל״ב:י״ז). הַיְנוּ כִּי אֵין דּוֹמֶה שָׁלוֹם שֶׁל הַתַּעֲנִית, לְשָׁלוֹם שֶׁל שַׁבָּת, כִּי זֶה אֵין לוֹ פֶּה, וְזֶה יֵשׁ לוֹ פֶּה. וְזֶהוּ הַחִלּוּק, שֶׁבְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה, הוּא בְּמַעֲלָה עַל שָׁלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פֶּה, כְּמוֹ מַעֲלַת מְדַבֵּר עַל חַי. כִּי הַחַיּוֹת הֵם חַיִּים כְּמוֹ בְּנֵי אָדָם, אֲבָל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ מַעְלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ הַדִּבְּרִי.