נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח׃
שפת אמת
במדרש כינוסו וכינוס בניו כו'. דהנה עבודת יעקב אצל לבן הי' בחי' ימות החול ימי עבודה ועתה וישב יעקב בחי' שבת קודש. והעצה ע"י הכינוס כדאיתא דאתאחדת ברזא דאחד. וכינוס בניו הוא יוסף כי בית יעקב אש כו'. פי' תורה שבכתב. כדכתיב כה דברי כאש כו'. אבל להמשיך חיות התורה בכל הנבראים [והיא בחי' תורה שבע"פ] הוא ע"י יוסף. ובית יוסף להבה. הוא העצה ע"י שמתאספין כל הכחות לנקודה הקדושה. עי"ז שורה קדושה. וע"י הלהבה מתגרשין עצות היצה"ר. וז"ש נסו ואין רודף רשע כו'. ע"י בחי' אין שאדם נתבטל לשורשו. עי"ז ממילא וילך כו' מפני יעקב אחיו. פי' ע"י הבושה מהתלהבות יעקב. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' גמלים טעונין פשתן. דאיתא פשתן הוא בד בבד שנק' אלופים שכל אחד בפ"ע דבר מיוחד כו'. וכ"כ נפשות ביתו. וביעקב כתיב שבעים נפש. שעשו רוצה לעשות מכל דבר. התפשטות. להיות דבר בפני עצמו. ויעקב רוצה לקרב כל התפשטות לנקודה פנימיות להיות אחד. וכן בשבת מתקרבים כל הברואים לשורש החיות כדכתיב ויכל ביום השביעי מלאכתו. פי' ששבת קודש נותן האחדות לכל הברואים ועי"ז נעשים כלי להשי"ת כדאיתא כלי מחזיק ברכה הוא שלום:
שפת אמת
במדרש כינוסו וכינוס בניו כו'. דבעשו כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב. כי הוא הי' כל הזמן אצל אביו. אעפ"כ הי' דרך שסופו קוצים. והצדיקים הולכים בדרך שסופו מישור. ויעקב אע"ה הכין עצמו לקבל הגלות כמ"ש בזוה"ק מגורי לשון יראה ופחד. שהגם שהיה בפחד מקיום שט"ח גר יהי' זרעך. אעפ"כ צדיק ככפיר יבטח. וישב יעקב כו' מגורי אביו שנתישב (עצמו) באותו הפחד בעצמו כמ"ש בשם הבעש"ט ע"פ מן המיצר קראתי כי הבורח בעת צרה הוא כאשה עוברה שכל מקום שבורחת העיבור עמה. כן כל עצב שצריך להיות נולד תולדות מזה כמ"ש בכל עצב יהי' מותר. א"צ לסלק עצמו מזה רק למצוא העזר והתולדות תוך המיצר. ז"ש וישב כו' וכתיב אח"כ אלה תולדות יעקב כו'. והוא ללמד לכל בנ"י שלעולם נמצא הרפואה תוך המכה. וע"י הכינוס שמאספין כל הכחות אל הפנימיות אז אמת מארץ תצמח. ואח"כ רואין כי כולם ישא רוח כו' הבל כנ"ל:
אגרא דכלה
וישב יעקב (בראשית לז א). נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כח א) וכו' (ב"ר פפ"ד ב'). רצ"ל כנ"ל דמשמיענו שעשו הלך לו מפני השטר חוב, ולא בטח לבו על הגאולה והגדולה שאחר השיעבוד, וישב יעקב ויעקב נשאר בישיבה לקבל הגירות כמו אביו, שמיום לידת יצחק נחשב הגירות, כן יעקב בטח לבו כי יעזרהו י"י ויגאלהו ויירש את הארץ, וזהו בארץ מגורי אביו בארץ כנען. ולדעת רז"ל (שם) מפני הבושה, יתפרש כך יעקב הלך בדרכי אביו, ואם כן לא היה לו בושה לשבת שם, מה שאין כן עשו. וז"ש נסו ואין רודף רשע לשון יחיד, רשע אחד נוסע נסיעות הרבה מהכשרים, וצדיקים (רבים ביחד) ככפיר יבטח כל אחד, כי זה אינו בוש ממעשיו של זה, וזה וישב יעקב בארץ מגורי אביו: