וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה־לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי־בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי׃
ערבי נחל
נקדים להסביר הענין איך הצדיקים הגדולים הורגים את הרשעים באמרי פיהם, ככתוב גבי משיח ברוח פיו ימית רשע (ישעיה יא, ד) וכדמצינו באלישע (במלכים ב ב, כד) ביריחו שהרג מ"ב נערים, וכן באליהו שאמרה לו הצרפית מה לי ולך כי באת אלי להזכיר עוני להמית את בני (שופטים יא, יב) וכדומה. קשה תרתי, חדא, באיזה כח וסברא יוכל אדם אחד לאבד את חבירו, ותו, איך הצדיק הורג נפש ואין בידו חטא, ואי משום שזה הנרצח היה רשע מ"מ הרי אם יהרוג א' את רשע גמור הינצל ממות, ולא מצינו רק אנשים פרטיים שהתירו רז"ל את הריגתן (במס ע"ז כ"ו:) וכדומה, אבל אסור להרוג אפילו רשע גמור. ובדברי הצרפית ג"כ צריך להבין מהו להזכיר עוני, ורש"י ז"ל פירש עד שלא באת היו מעשי שקולין נגד מעשי אנשי העיר הייתי נחשב לצדקת ועתה נגד מעשיך אני נחשבה לרשעה. וזה ג"כ מחוסר הבנה, כי איך יתכן שצדיק יהיה נחשב נגד הצדיק האחר כרשע כי אי אפשר לומר רק שצדיק אחד נגד צדיק הגדול ממנו אינו חשוב כ"כ, אבל איך יהיה נחשב צדיק לרשע, וקושיא זו דומה למה שהקשיתי לעיל במ"ש רש"י שבדורו של אברהם לא היה נח נחשב לכלום כו' ע"ש.