וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃
ליקוטי מוהר"ן
וְאִיתָא (שם), שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה מֹשֶׁה בְּסִבְלוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁנָּתַן לֵב עַל סִבְלוֹתָם, שֶׁהָיוּ מַכְבִּידִין עֲלֵיהֶם, וְהָעֲבוֹדָה הַשַּׁיָּךְ לְאִישׁ נָתְנוּ עַל אִשָּׁה, וְכֵן לְהֶפֶךְ, וְהָיָה מֹשֶׁה מִסְתַּכֵּל עַל זֶה, וְהִפֵּךְ הַדָּבָר וְנָתַן עַל כָּל אֶחָד הָעֲבוֹדָה הָרָאוּי לוֹ, מַה שֶּׁרָאוּי לְאִישׁ וְכוּ', וְכֵן בֵּין אֲנָשִׁים בְּעַצְמָן הִסְתַּכֵּל לִתֵּן עַל כָּל אֶחָד מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וְאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּזְכֶּה לְהַתִּיר נֶדֶר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גַם־כֵּן: בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וְכוּ'.
ערבי נחל
ולבאר כל זה נבאר פסוקי שמות גבי משה רבינו ע"ה שראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, (ארז"ל שמות רבה א', כח) בעלה של שלומית בת דברי כו'. והקשה בס' הגלגולים דתיבת מאחיו מיותר, דודאי כל ישראל אחים, וכי תימא דלשון קורבא הוא שהיה קרוב למשה רבינו ע"ה כמו כי אנשים אחים אנחנו, זה אינו, דמשה רבינו ע"ה היה משבט לוי וזה משבט אחר, וע"ש מה שתירץ. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי כו', ודרשו רז"ל (שם) ראה מה עשה לו בבית שבא על אשתו וראה מה עשה לו בשדה שהכהו וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו להתגייר והרגו, וכל זה צריך ביאור. וגם צריך לדקדק במה שארז"ל (שיר השירים רבה ד', יב) שבטי יה עדות לישראל לפי שהיו אומות העולם אומרים בגופם שלטו מצרים בנשותיהן לא כל שכן לכן העיד ה' ואמרו אחת היתה ופרסמה הכתוב זו שלומית. וצריך לדקדק, אם כל אומה הישראלית לא אירע להם דבר זה עם היות שהמצרים שטופי זימה מה זה ועל מה זה לזו אירע זאת.
מאור עינים
עם הארץ אימת שבת עליו וכו׳ מפני שבכל שבת מתגלה בחינת משה שמחזיר לישראל התרין עיטרין שהם אהבה ויראה והיא נשמה יתירה נמצא מתגלה לכל איש ישראל ששומר שבת דעת שבו נכלל אהבה ויראה והוא בחינת משה ואז כיון שנכנס בו יראה כאמור מתירא לשקר בשבת. ולכן כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי אותן העטרות זכו במעמד הר סיני כי כרת משה הברית את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד) כי כולם היו שרשם בסיני וזכו לב׳ עיטרין אהבה ויראה שהוא דעת שלם ובכל שבת מתגלה בחזירתם להם הרי חזרו לכמו שהיו בבחינת מעמד הר סיני שאז קבלו אלהותו והוא חירות ממלאך המות וכו׳ כן נעשה עתה חירות מסיטרא אחרא וזהו כל השומר שבת כהלכתו כאשר תהילכתו בחינתו היתה בסיני כי כל אחד קיבל לפני בחינתו והוא שומר שבת עד שבא לתהילכו׳ שורש בחינתו אז אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי נעשה חירות מכלם כמו בסיני ואין לסיטרא אחרא אחיזה כלל והענין כשאדם עובר עבירה הוא כאילו מוחק אותו דבר מהתורה ולכן פוגם מאוד בזה אבל יש בחינה גדולה מתורה שבכתב שהוא חרות על הלוחות לשון חקיקה שבזה לא שייך מחיקה ואין הפגם מגיע שם וזהו בחינת שמות שאינם נמחקים שאין פגם מגיע בהם והשבת מתנהג בשמות אלו ולכן נעשה חרות וכו׳. וזהו (שמות ב׳, י״א) וירא איש מצרי הוא הסטרא אחרא מכה איש עברי הוא הכאת איש עברי בסנוורים להטעותו לדרך רע ח״ו ויך את המצרי וטמנהו בחול פירוש כיון שבא משה בחינת הדעת בחינת שבת אז הכה את המצרי הוא הסטרא אחרא וסילקו והטמינו לסטרא אחרא להנהגת החול הוא הקטנות אבל בשבת אין לו אחיזה: