חסידות על שמות ג:יט

והנה פרעה היה קשה עורף מאד. והנה בחמש מכות הראשונות נאמר ויחזק לב פרעה, שחיזק לבו מעצמו דלא להוי גמר ומקנה, וגם לא שילח בפועל הכל בבחירתו. אבל בהתחלת חמש מכות האחרונות כבר היה נלאה והיה משלח ומשחרר בפועל, אבל לא היה האונס גדול כל כך שיהיה גומר ומקנה בלב, ואם כן לא היה מועיל שחרורו ובפועל היה משלח, אם כן לא יתכן שיכהו עוד דהיה חילול השם. לכך השי"ת חיזק לבו בזה שלא יכנע גם בפועל כל זמן שאין לבו מסכים, עד שיבא האונס הגדול ויכנע לבבו הערל, ויהיה גומר ומקנה בלב, והיינו ויחזק ה' את לב פרעה בזה ולא שילח. והן דברי התנחומא אמר הקב"ה מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל, כי תוכן לבות ה' ויודע שאף שיכנע לשלחם, עדיין לא הוי אונס גדול אצלו להסכים, וכדכתיב (שמות ד כג) ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, מבואר דעד מכות בכורות ימאן לשלחם ולכך אינו מקבל, רק אחר מכות בכורות דהוי אונס גדול, אז נכנע לבבו והסכים באמת בעומק הלב לשחררם אז קיבל ממנו. וז"ש (שמות ט יד) כי בפעם הזאת, ר"ל עד פעם הזאת אשר עבר, הנני שולח את כל מגפותי גם מכאן ולהלן אל לבך וגו' דייקא. וז"ש כאן כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שיתי אותותי אלה, שיעשו רושם בקרבו דייקא, והבן. ועל פי זה מבואר בפרשת שמות ואני ידעתי כי לא יתן וגו' ולא ביד חזקה, ר"ל אפילו אם ישלח אתכם ביד חזקה, הוא גם כן לא מועיל דאונסא כמאן דלא עביד, אם כן לא יועיל שחרורו כלום, לכך ושלחתי את ידי והכתי בכל נפלאותי דייקא, אף שהיה משלח באמצע לא אניח לו עד אשר אעשה בקרבו דייקא, שיהיה האונס הגדול ויהיה גומר ומקנה בקרב לבבו, ואחרי כן ישלח אתכם בפועל ולא קודם, והבן. ושמא תאמר דהוה ליה תלוהו ויהיב דלא מהני, על כן אמר לו מיד ושאלה אשה משכנתה וגו' וניצלתי את מצרים דהיינו בשכר עבודה, אם כן הוה ליה תלוהו וזבין דהוי זביניה ושחרורו שחרור, ונכון. ולכן בעת שאמר השי"ת לאברהם שישעבד זרעו להיותן עבדים, אמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ששיעבדן על תנאי זה, דהיינו משום דהכל צפוי וכו' (אבות פ"ג מט"ו), וצפה הקב"ה שיתקלקלו ולא יוכלו להתמהמה ויהיו צריכין לשחרורו, אם כן אם היו משועבדין בלי שכר הוי תלוהו ויהיב, אבל מכיון שצריכין לשלם שכר עבודה, הוי תלוהו וזבין ומועיל שחרורו כנ"ל. ועל פי זה יובן דברי הגמרא שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים, דכיון דרכוש אין כאן, יציאה גם כן אין כאן דהוי תלוהו ויהיב. ועל פי זה יבואר ויוציאם בכסף וזהב, ועל ידי זה ואין בשבטיו כושל, ר"ל חשש פסול עבדות כי הללו עבדי ה' (תהלים קיג א), ולא עבדי פרעה (מגילה י"ד ע"א), כי הוי שחרור גמור כדין תלוהו וזבין. והנה ענין גמר ומקנה שהוא באונס גדול דוקא, דעת לנכון נקל לפי שבאונס גדול שמח מאד שיפטר ממנו, ומחמת זה גומר ומקנה, והיינו (תהלים קה לח) שמה מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל הים ראה וינוס, מה ראה, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, כי ודאי הכל נברא בשביל ישראל והכל משועבוד להם, (ועל פי מה שפירשתי במרשת בשלח הים ראה, מה ראה ארונו של יוסף [ב"ר פפ"ז ח'], וברייתא דרבי ישמעאל (מדרש פליאה) עיין שם). אך אם הם עבדים למצרים, דיו לעבד להיות כרבו (ברכות נ"ח ע"ב), ועוד מה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פ"ח ע"ב), אם כן אין צריך הים לעשות לישראל מה שהיא נגד רצון פרעה ומצרים, ואף ששחררן הלא היה באונס, אך כיון שראה שרכוש מצרים בידם, מזה נשמע דהוי שחרור גמור כמ"ש, על כן וינס.

ועוד נתכוין באמרו שלח את עמי ויעבדוני (שמות ז טז). על פי דאיתא בב"ק (דף צ"ז.) ובבבא מציעא פרק איזהו נשך (ב"מ דף ס"ה ע"א) התוקף בעבדו של חבירו וכו' פטור, ומסיק דהיינו דוקא שלא בשעת מלאכה, אבל בשעת מלאכה חייב. והיינו שלח את עמי, ושמא תאמר תוקף בעבדו של חבירו פטור, לזה אמר ויעבודני והוי בשעת מלאכה, והבן. ואף דפרעה לא ידע מדיני התורה, מכל מקום אלו הדינין הם מצד השכל, והבן. ועל פי זה יש לפרש (בפרשת שמות) ואמרתם אליו ה' אלקי העברים וגו' נלכה נא ונזבחה וגו', (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו', (שמות ג כ) ושלחתי את ידי וגו', (שמות ג כא) ונתתי את חן וגו'. כי התוקף בעבדו של חבירו דפטור, הוא מבואר בגמרא מטעם זה נהנה וזה לא חסר, דניחא ליה דלא נסתרי' עבדי'. והנה מבואר בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כ' ע"ב) דאם חסר קצת, מחיוב לשלם בעד הכל שם בשחרוריתא דאשייתא, עיין שם בגמרא. ועיין שם (ב"ק) דף כ"א ע"א תוספת ד"ה ויהבו לה. לכך כיון שתאמרו לו נלכה נזבחה והוי בשעת מלאכה, ואני ידעתי כי לא יתן וגו', ועל כן כשאשלח את ידי ויהיה מוכרח לשלם, ונתתי את חן וגו' והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, דהא מגיע לשלם בעד הכל, כיון שגם בעת מלאכה לא הניח לכם, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.

ועוד י"ל, כי ידוע דהתיר ממונן משום שלא קיימו שבע מצות כמו שדרשו בפסוק (בב"ק דף ל"ח ע"א) ראה ויתר גוים (חבקוק ג ו). והיינו (שמות ג יט) ואמרתם אליו ה' אלקי העברים וגו' נלכה ונזבחה וגו', והוי בשעת מלאכה (שמות ג כ) ואני ידעתי כי לא יתן וגו', ואם כן הוי גזל שהוא מז' מצות אם כן ממונם מותר, לכך כשאשלח את ידי ויהיה מוכרח לשלח (שמות ג כא), והיה כי תלכון וגו' דממונן מותר, וזה יתכן למאן דאמר דגזל עובדי כוכבים ומזלות מותר (ב"מ פ"ז ע"ב). והנה מהרי"ק (בשורש קצ"ד) הביא ראיה דלהבריח את המכס, אף בשלא שכרו ישראל אסור משום גזל, דאם לא כן לא עדיף ישראל דאתי מיניה, דישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם (ב"ק צ"ו ע"א), עד כאן דבריו. ולפי ענ"ד לאו ראיה היא, דישראל הבא מחמת עכו"ם, אם כן מה מכר ראשון לשני וכו', אבל כשהוא שלו רק מטעם היתר גזל אתינן עלי', אם כן הלא לישראל אסור לגזול. ויש ליישב דברי מהרי"ק ודוק. מיהו כבר הוכחתי וביררתי דגזל עכו"ם אסור מדאורייתא.