חסידות על שמות כח:א

לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כשאמר הקב״ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה אמר לו הקב״ה למשה התורה שלי היתה ונתתיה לך שאלולי היא אבדתי את עולמי עד כאן לשון המדרש, הענין הוא כתיב אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה׳ וימותו דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש גו׳ בזאת יבא אהרן אל הקודש, כי נדב ואביהוא בעבודתם וצדקתם השלימה השלימו את נפשם ומסרו את עצמם למיתה בהתדבקם בדביקות נפלא עד שנשארה נשמתם דבוקה באור העליון בסוד מיין נוקבין ויצאתה נשמתה כא׳ וזהו בקרבתם לפני ה׳ וימותו שכל כך קרבו ונתדבקו בדביקה ותשוקה גדולה עד שנגנזה נשמתם ונדבקה למעלה אמנם באמת העובד עבודה כזו בדביקות נפלא חוזר וממשיך שפע חיות מלמעלה אליו בחיים חיותו כאמור (דברים ד׳, ד׳) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום שמחמת הדביקות נתוסף חיים כי זה רצונו יתברך המחיה חיים אך מפני שהיה בהם חטא המעכב על פי דברי רז״ל באמרם שתויי יין וכו׳ או שהורו הלכה וכו׳ נמנע מהם השתלשלות השפע ההוא באור החוזר אליהם ונשארו נשמתם דבוקות שם בסוד מיין נוקבין. ע״כ הזהיר את אהרן ואמר ואל יבא בכל כו׳ ר״ל שבאמת כל עבודות הצדיקים צריך להיות על דרך זה למסור נפשם בסוד מיין נוקבין וזהו ואל יבוא בכל עת שבלתי אפשר לבוא בכל עת אל הקודש כי אם בזאת יבוא וגו׳ בבחי׳ זאת של בניו שהיו בסוד מיין נוקבין אף לא כדרך שמתו בניו ונשארו גנוזות שם רק להוסיף שפע חיות וקדושה אליו על ידי זה וזהו ואל ימות כדרך שמתו בניו. ולכן אמר משה רבינו ע״ה כשאמר לו הקב״ה בקרובי אקדש סבור הייתי שיתקדש הבית או בי או בך שהיתה תשוקתו להיות בסוד מיין נוקבין אמנם הקב״ה לא כן עמדו כי ידוע שעיקר התעוררות צריך להיות מעלמא תחאה לגבי עילאה סוד נוקבא לגבי דכורא כדכתיב (בראשית ג׳, ט״ז) ואל אישך תשוקתך אמנם משה רבינו ע״ה הנקרא בעלה דמטרוניתא אם כן הוא בסוד דכר וא״א להיות תשוקת העלתו בסוד מיין נוקבין כי המדריגות התחתונות הנקרא דלים צריכים להשתוקק ולהתעלות ולהתעורר כנוקבא לגבי דכורא אמנם משה שאליו נמסרה התורה ונק׳ תורת משה והוא סוד דכר בעלה דמטרוניתא אם היה מתעלה בסוד מיין נוקבין היו המדריגות הדלים אבודים ואינם מתעלים כי אינם מבחינתו ולכן כשאמר הקב״ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ראה משה שגם אהרן יתקרב לבחינתו ושוה לו ולא יהיה שניהם לבחינת מיין נוקבין הרע למשה כי סבור היה או בי או בך עכ״פ אמר לו הקב״ה התורה שלי היתה ונתתיה לך ואתה במדרגת התורה סוד דכר בעלה דמטרוניתא וא״א לעלות בסוד שעשוע המיין נוקבין שהקב״ה משתוקק לזה שצריך התעורר׳ מנוקבא לגבי דכורא זהו שאלולי היא ר״ל ההתעורר׳ הנוקבא אבדתי את עולמי המדריגות התחתונות וזהו אז אבדתי בעניי הם מדריגות הדלים המשתוקקים לעלות וזהו לולי תורתך שעשועי שאלולי לא נתתי לך התורה היית אתה שעשועי אף על ידי התורה א״א כי אז אבדתי בעניי וכו׳. וכבר נודע פנחס הוא אליהו והוא נשמת נדב ואביהו שנשתתפו בפנחס כנודע נמצא שאליהו הוא סוד המיין נוקבין של נדב ואביהוא ולכן אמרו רז״ל בר״י שנכנס לחורבה להתפלל ובא אליהו ושמר לי על הפתח ר״ל שעיקר התפלה של הצדיקם היא להעלות נשמתם על ידי האותיות סוד מיין נוקבין בחי׳ אליהו זהו ובא תיכף אליהו ושמר לי על הפתח זהו פתח הגוף שהוא הפה והדבור ולכן אמרו רז״ל כלבים משחקים אליהו בא לעיר כי כשמתעוררת למעלה השמחה והשעשוע מנשמת הצדיקים העולים בסוד מיין נוקבין בחי׳ אליהו מתמתקים כל הדינים והקיטרוגים וכד חדוה בבי מלכא אפילו אינון דבי טורנא חדאן ולכן אמרו רז״ל כלבים משחקים הם המקטרגים והקליפות שבמדריגות התחתונים נתעורר בהם חדוה וכל הדינים בטלים ועל כן אמר הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש ר״ל בבחי׳ המיין נוקבין סוד אליהו שהוא בחי׳ נדב ואביהוא על ידי זה צריך לגשת אל הקודש:

במדרש (שמו"ר ל"ז ד') כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כח א), הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך, ונתקררה דעתו של משה, ונ"ל דאיתא משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע (אבות פ"א מ"א). ופירשו דמשה קבל התורה בכחו, שלא היה שום אדם בעולם שיהיה ראוי לקבל התורה רק משה לבדו, והוא מסרה בכחו ליהושע. והענין הוא כמו שפירשו על אמרם (שבת פ"ח ע"א) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תלתאה על יד תליתאי, כי אורייתא וקב"ה כולא חד (זוהר ח"ג ע"ג ע"א), הוא רצונו ורצונו הוא, והוא שכל ומשכיל ומושכל אחד, וכן היה משה בהשאלה ממש עצם התורה, על כן נקרא איש האלקים (דברי הימים א' כג יד), ואיתא במסכת זבחים (דף ק"א (ע"ב) ושם (זבחים) דף (כ"ב) [ק"ב] ע"א) משה כהן גדול היה, רק בניו יקראו על שבט הלוי, עיין שם. ולפי זה מה שנתקרב אהרן, הוא שיהיה הכהונה לו ולזרעו. והנה איתא בספר עיר בנימין בשם חכם אחד, דלכך לא נתייחסו בניו של משה אחריו, משום שהיה איש האלקים ואין כבוד כלפי מעלה להתייחס בניו הגשמיים אחריו, ואמר שזה הוא הפירוש של הפסוק בדברי הימים ומשה איש האלקים, לכך ובניו יקראו על שבט הלוי, עד כאן דבריו. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, והיינו שיהיה הכהונה לו ולזרעו ולא לזרעו של משה, דהא משה בעצמו היה כהן כמו אהרן, הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך ולא לאחר, והיינו משום שאתה איש האלקים, ואם כן משום הא גופא אין זרעך מתייחסים אחריך ונתקררה דעתו, והוא פירוש נכון בס"ד.

ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' (ויקרא ט ז). בתורת כהנים זה שאמר הכתוב (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו וגו'. בהקדים לבאר הא דפירש רש"י (ד"ה קרב) שהיה אהרן בוש, ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, עד כאן. ויש לדקדק דלמה באמת היה אהרן בוש. ועוד דודאי כיון דהיה בוש, היה טעם גדול בדבר, ואם כן במאי דחה אותו משה. והנ"ל על פי החן טוב פרשת תצוה על המדרש (שמו"ר ל"ז ד') כשאמר לו הש"י למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כח א), הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך. ותורף הדברים שהרע למשה, כי דעתו היה כי לו נאה להיות כהן גדול, יען כי קדוש הוא לאלקיו ופרוש מאשה וכמלאך משרת. והשיב לו הקב"ה שמאותו טעם שנתתי התורה לישראל ולא למלאכים, מכח טענת כלום יצר הרע יש בכם וכו' (שבת פ"ח ע"ב), מאותו טעם נבחר אהרן לכהן לה' ולא משה, כי משה היה בחינת מלאך משולל מגשם, ויותר כבוד שמים מתרבה על ידי שעובד מי שהוא בעל גשם, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה איתא במדרש (סדר זה, ויק"ר פי"א ו') אמר ר' חלבו כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, כסבור ששלו הוא, ביום השביעי אמר לו הקב"ה לא שלך היא אלא של אהרן אחיך, הדה"ד (ויקרא ט א) ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו', עד כאן. והנה דעת לנבון נקל אם דעתו של משה היה שיותר טוב ונאה לעבודה בשלילות הגשם, עד שהודיע לו השי"ת כי לא כמחשבותיו מחשבתו יתברך, אם כן יתכן לומר דגם דעת אהרן היה כמו דעת משה. והנה לפי זה כיון שהיה משה עובד כל שבעת הימים, היה אהרן בוש לגשת אחריו, בהעריך עצמו מלובש בגשם לנגד משה משולל הגשם ופרוש. ואמר לו משה למה אתה בוש, ר"ל בשביל זה עצמו שאתה בוש, לכך נבחרת כדברי החן הטוב, וכשם שהשי"ת הודיע למשה, ככה הודיע משה לאהרן כנ"ל. ועיין בפרשת תצוה מה שפירשתי אני המדרש הנ"ל, כי משה בעצמו כהן היה, רק דפסקה כהונה מזרעו, וזה שהרע למשה מדוע פסקה כהונה מזרעו, אמר לו השי"ת תורה וכו' ונתתיה לך ולא על ידי אחר מפני שאתה איש האלקים, לכך מהאי טעמא אין בניך מתייחסים אחריך דאינו כבוד כלפי מעלה, כדכתיב (דברי הימים א' כג יד) משה איש האלקים, לכך בניו יקראו על שבט הלוי, עיין שם. והנה פירושי ופירוש החן טוב בקנה אחד עולה, דהיינו לפי שלא היה במשה שום אנושיית, ראוי היה לקבל התורה ולא נתייחסו בניו אחריו, וממילא לכך נבחר אהרן לכהונה הוא ובניו, כי הוא היה בו אנושיית ויכולו בניו להתייחס אחריו, ועל פי פירושו אתיין גם כן דברי רש"י הנ"ל שפיר, והבן. והנה שם בזבחים (דף ק"א ע"א) הוכיח דמשה כהן היה, דכתיב ומשה איש האלקים וגו', ואומר משה ואהרן בכהניו, ומקשה מאי ואומר, ומשני אי מהתם הוה אמינא האי לדורות וכו', עיין שם. נמצא עיקר הוכחה דמשה כהן היה מפסוק משה ואהרן בכהניו, ועל פי זה מבואר התורת כהנים ויאמר משה וגו', דהיינו הא דאמרן דאהרן היה בוש מפני שיש בו אנושית, ואמר לו משה לכך נבחרת, דאני שאין בי אנושית לא יוכלו בני להתייחס אחרי. ועל זה אמר זה שאמר הכתוב משה ואהרן וגו', שמע מינה דמשה כהן היה, אם כן אמאי נפסק מזרעו, אלא ודאי שמע מינה כטעם הנ"ל, כנ"ל נכון בס"ד.