חסידות על תהילים עה:ח

כִּי צְדָקָה הוּא עַל יְדֵי מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם עה): אֶלֹהִים שׁוֹפֵט, זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים – שֶׁמּוֹרִישׁ לְזֶה, וּמַעֲשִׁיר לְזֶה; וּכְשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה הוּא בִּבְחִינַת זֶה יַשְׁפִּיל, שֶׁמְּחַסֵּר מָמוֹנוֹ, וּבִבְחִינַת וְזֶה יָרִים, שֶׁמַּעֲשִׁיר לֶעָנִי. נִמְצָא, שֶׁאוֹחֵז עַל יְדֵי זֶה בְּמִדַּת מִשְׁפָּט.

הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין – זֶה בְּחִינַת שֶׁצָּרִיךְ הֶחָכָם הַנַּ"ל לִהְיוֹת לוֹ מְתִינוּת, לֵידַע אֵיךְ לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד; שֶׁלִּפְנֵי בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה יְגַלֶּה לָהֶם הַהַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ'; וְלִפְנֵי דָּרֵי מַטָּה יְגַלֶּה הַהַשָּׂגָה שֶׁל מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְזֶה בְּחִינַת דִּין, בְּחִינַת מִשְׁפָּט, בְּחִינַת (תהילים ע״ה:ח׳): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט, זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים – שֶׁהַגְּבוֹהִים הוּא צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיל, לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַקְּטַנִּים, בְּחִינַת שׁוֹכְנֵי עָפָר, צָרִיךְ לְהָרִים, לְעוֹרְרָם וְלַהֲקִיצָם שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

פסיקתא (דר"כ פ"ב) כי תשא כו' (שמות ל יב). זה שאמר הכתוב (תהלים עה ח) כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, ר' יונה פתר קרייה בישראל, בלשון ז"ה הושפלו, כי ז"ה משה האיש (שמות לב א), ובלשון ז"ה הוגבהו ז"ה יתנו כל העובר (שמות ל יג), עכ"ל. הדברים צריכין ביאור. א', מאי הוקשה לו. ב', מהו הנרצה בלשון ז"ה ומאי חשיבותיה. והנראה דהוקשה לו אומרו כי תש"א, ולא אמר ש"א. ב' למה המנין נקרא בשם נשיאת ראש, למה לא אמר סתם פקוד את בני ישראל. על כן זה שאמר הכתוב כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, לא אמר משפיל ומרים, על כן ר' יונה פתר בישראל וכו'. דהנה אמר בזהר (ח"ב נ"ה ע"ב) הקב"ה נקרא זה י"י קוינו לו (ישעיה כה ט), ז"ה אלי (שמות טו ב). וכתבו המפרשים על פי פשוטו דהנה כל הברואים אינם עומדים על מעמדם ובכל יום משתנים, אם כן אינו זה שהיה אתמול, מה שאין כן הש"י ז"ה הוא לעולם, כי אני י"י לא שניתי (מלאכי ג ו):