חסידות על תהילים צו:א

ונודע מ"ש הקדמונים שירו לה' כל הארץ בשרו מיום אל יום ישועתו, כי האומות הראשונים היו עובדים עבודת כוכבים ע"י שהשיגו בחכמת המזלות וראו שיש בו איזה כח, כי ה' חלק להם כח אשר על ידם יומשך לעולם השפל בצמחים ומתכיות ושאר הענינים והכל בחק ורצון ה', ולא ידעו שמקבל חיותו וכחו מהסבה ראשונה כי לא השיגו להבין יותר למעלה מהעובד כוכבים וטעו שהוא אלוה, וכל אחד עבד לאיזה עבודת כוכבים שהשיג בידיעתו, ויש שהיה חכמתם גדולה יותר עד שהשיגו שכליים נפרדים דהיינו המלאכים וראו שיש כח בהם ולא השיגו הסבה הראשונה ב"ה כי לית מחשבה תפיסא ביה, ועבדו לאיזה כח מלאכי כל אחד מה שהשיגה ידיעתו בו, עד שבא משה רבינו ע"ה ונתן התורה שקיבל מהש"י, ואמנם גילוי טעות העובד כוכבים היה בראותם כי אין כח בכוכב אחד על כל העולם, כי יתחלקו הארצות, יש ארץ שמצמחת מכוכב פלוני, והאחרת מכוכב אחר, וכן בכחות רוחניות אין כחם בכל מקום, כענין מלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוץ לארץ וכדומה, משא"כ הש"י מלא כל הארץ כבודו ואת השמים ואת הארץ הוא מלא. ועוד ראו, כי הכוכבים והמזלות מתנועעים בגזירת הש"י, ולכן בכל יום יש כוכב אחר, וכן התמנות המלאכים יתחלף בימי השנה לשעותיהם ותקופותיהם לכן לא הועיל להם הכח שהמשיכו מאיזה כוכב רק באותו יום ע"י הפעולות ידועות שעשו להמשכה הזו, אבל שיהיה יום אחד מכין לחברו אי אפשר, כי ביום השני יש כוכב ומזל אחר, משא"כ הש"י היה הוה ויהיה, ולז"א (תהילים צו, א) שירו לה' כל הארץ כי הוא יחיד בכל העולם, וגם בשרו מיום אל יום ישועתו, שישועת ה' אפשר לבשר מיום אל יום וכאמור, עכ"ד הקדמונים.