שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶל־יְ֭הוָה בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי׃
ערבי נחל
ויראה לבאר עם מש"ה (תהילים קכ, א) אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, והוא כי ארז"ל (בבא קמא צ"ב.) המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, כי בזה ממשיך רחמים רבים לעצמו בראות ית"ש כי גם הוא צריך לאותו דבר ושביק דיליה ומתפלל על חבירו מהיותו מרחם על חבירו, ומדת הקב"ה כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (שבת קנ"א:) ולכן הוא נענה תחלה, ומזה נקח קל וחומר אם ישראל בהיצר להם אינם מתפללין רק על גלות השכינה אשר בכל צרתם לו צר, ושבקין דילהון, והם צריכין לאותו דבר, ודאי הם נענים. ולזה אמר אל ה' פירש אל דבר הנוגע לה' קראתי בעת שצרתה לי, אז ויענני, וידוע שהשכינה קרוי בשם אחרית הימים, וזה שלימד אותנו רבינו אדוננו נאמן בית, באומרו בצר לך, בעת שיהיה צר לך מאד, לא אשים הרגשת הצער והדוחק במה שנוגע לעצמך, אלא ומצאוך הרגשת צער של כל הדברים האלה באחרית הימים דייקא, ותשבוק צער דילך, ובאופן זה ושבת עד ה' כו' אז ודאי יהיה לך תשועה.
פרי צדיק
במד"ר ע"פ וישכב במקום ההוא ר"י אמר כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב ור"נ אמר כאן שכב אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב. ומה היה אומר ריב"ל אמר ט"ו שיר המעלות כו' מ"ט לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. ישראל סבא. רשב"נ אמר כל ס' תהלים היה אומר כו' והנה על בית עבר אינו שואל מה היה אומר כי בודאי למד תורה. וא"כ מהו השאלה על בית לבן יותר. גם יש להבין הראי' על ט"ו שיר המעלות מזה הא' לולי ה' שהי' לנו וגו'. אמנם מפני שבבית לבן הוא מרמז על הגלות וחשכות הדורות ובודאי אז גם בלילה לא שכב לבו לתקן החשכות. והנה כמו שהג' מדות של האבות הק' הם שורש חיי עולם כמו"כ זלעו"ז ג' מדות ההיפך הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. והתאוה הוא ההיפך של אהבה חסד שבקדושה. וזהו ישמעאל פסולת אברהם שהחיות שלו התאוה וניאוף כמ"ש בזוה"ק. והקנאה כעס ההיפך של גבורה דקדושה והוא פסולת של יצחק עשו שופך דמים. והכבוד הוא המנגד לקדושת יע"א שמטתו שלמה. ומ"מ יש בירור בענין התנשאות. ויעקב אע"ה היה שפל בעיניו כמש"נ קטנתי מכל החסדים והוא השורש של תורת אמת שמניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך כמים. (כמ"ש תענית ז.) ועליהם דייקא נאמר כבוד חכמים ינחלו (וכמ"ש עירובין יג:) והנה יעקב אע"ה כאשר גלה לבית לבן אב הרמאים ושורש ההיפך בודאי נתן על לבו לתקן הפגמים של הג' מדות רעות. וע"ז אמר ריב"ל שהי' אומר ט"ו שיר המעלות והיינו לתקן פגם התאוה. כענין מ"ש (סוכה נא:) על ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים. כי המספר ט"ו מרמז על איש ואשה כשמתנהגים בקדושה שכינה ביניהן י' באיש וה' באשה (כמ"ש סוטה יז. ופירש"י שם) וזה מרמז על שלימות חיות הקדושה מהעוה"ז ועוה"ב. כי יו"ד מרמז על שלימות עוה"ב והוא באיש ע"י לימוד התורה שהוא עץ חיים למחזיקים בה. וה' מרמז על שלימות חיי עוה"ז שאינה בת"ת רק בסייעתא בסיבת עוה"ז באקרויי בנייהו לבי כנישתא כו' (כמ"ש ברכות יז.) והנה אי' בגמ' (סוכה נג.) בשעה שכרה דוד קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא כו' אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא אמר ט"ו מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי כו'. והענין עפ"י הידוע בזוה"ק שיצה"ר של תאוה י"ל תיקון ולכן נקרא לבן שיתלבן לע"ל כי היצה"ר נצרך לחדוותא דשמעתא. וע"ז אמרו ז"ל (שם) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד. והיינו היצה"ר של תאוה שנקרא מנוול. משכהו לבהמ"ד שיהיה התאוה והחשק לד"ת. וידוע כי מים שורש החסדים וחשק ואהבת התורה. ולעומת זה התאוה וחסדים זרים נקראו המים הזדונים ומי תהום רבה שהוא שורש העכו"ם שנא' עליהם כהמות ימים יהמיון. וע"י הט"ו שיר המעלות שאמר דהמע"ה העלה את מי התהום למירטב עלמא. והיינו לבחי' מים חיים שבקדושה לחמידו דאורייתא. וכמו שנרמז בזוה"ק (ח"א קיז א) ע"פ נבקעו כל מעינות תהום רבה מבועא דחכמתא לתתא. כי לעתיד יתעלו מי התהום למבועי דחכמתא לחדוה דאורייתא כנ"ל. וע"ז מרמז ריב"ל שהט"ו שיר המעלות אמר יעקב בבית לבן כדי לתקן הפגם של התאוה ולהעלותו לקדושה. מ"ט לולי ה' שהיה לנו יאמר ישראל סבא. ושם נא' אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. ורק ישראל סבא העלה אותם ע"י ט"ו שיר המעלות כנ"ל: