שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְהוָ֤ה ׀ לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא ׀ עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְהוָ֥ה לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃
ישמח משה
כתית למאור להעלות נר תמיד (שמות כז כ). הנה הבעל הטורים כתב דכתית רומז לשני המקדשים, מקדש ראשון ת"י, ומקדש הב' ת"כ, לומר שמצוה זו של הדלקת נרות במקדש יהיה נוהג כל כך שנים, עד כאן דבריו. ועל זה קשה מאד דהעיקר חסר, דהיינו הדלקה בבית השלישי שיבנה במהרה בימינו. והנ"ל בזה על פי מה שכתבתי לפרש מה שאמר יעקב אבינו אין זה כי אם בית אלקים בדרך שלילה (בראשית כח יז), ופירשתי פירוש אחד על פי התוספת במסכת ע"א (ע"ז מ"ה ע"א, ד"ה כל) בשם הירושלמי (ע"ז פ"ג ה"ה) (תמצאנו בפרשת העקדה בפסוק (בראשית כב ב) והעלהו לי לעולה על אחד ההרים). ופירוש הב' לפרש בזה גם מה שנאמר בקינות לתשעה באב זן עינו במקום הזה שר שמומו ויקונן אין זה. על פי מ"ש בשירת הים (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך וגו'. והפסוק (מלכים א' ח' יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך וגו'. והפסוק בתלים (תהלים קכז א) אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ולהבין כל זה, נקדים מה דעמדו הקדמונים הכי השני מקדשים שחרבו, הם פועל ריק ח"ו והיו כלא היו, חלילה מלומר כן. אמנם הענין הוא יובן על פי משל לאחד שהביא זרע אילן טוב ממרחק, ונטעו עד שצץ ופרח ועשה פרי, ואחר כך עקרו והביא זרע אילן אחר ונטעו וגם עשה פרי, ועקרו וחזר והביא זרע אילן דוגמתו מן המובחר, ונטעו והכניסו לקיום להיות דבר המתקיים לעד. והנה בעת עקירת השני אילנות הראשונים, כל הרואה משתומם ומתפלא על מה עשה ככה לארץ הזאת לנטוע אילן טוב ויפה ולעקור אותו זה פעמיים ומה טעם יש בדבר. אמנם האיש הנוטע אף הוא השיב אמריו להם כי הכל בחכמה ובהשכל, וכי גם נטיעת ב' האילנות הראשונים ועקירתם, הכל היה צורך קיום אילן השלישי, לאשר כי הארץ הלזו אינה מסוגלת לגדל אילן כזה בטבעה ולא תוכל שאיתו, לזאת הקדים לנטוע נטע נעמן בארץ עדי תקבל קצת איכות וטבע עפר הארץ המגדלת אילנות כאלו, ואחר זה עקרו לנטוע אחר תחתיו, וכן בפעם הב', ואז כשקבלה הארץ כח שיש בו די לקיים האילן קיום נצחי, ונעשה קרן בן שמן משמני הארץ הרחוקה, ואז נטע אילן השלישי אשר לזה היה מגמתו גם מאז, ועתה לא יבצר ממנו אשר זמם לעשות ואחרית דבר טוב מראשיתו כאמור, עד כאן המשל. והנמשל הוא כשראתה חכמתו יתברך אשר אין בכח הארץ הגשומה הלזו לקבל ולסבול נוגה אור קדושת בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו, אשר כוננה היוצר בגבהי מרומים ליסדו על מכון הר ציון, אשר עליו נאמר (תהלים כד ג) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וגו', לולי הב' מקדשות הראשונות אשר על ידם ובכח קדושת העבודה מעשה הקרבנות זבח ונסכים ויתר עבודת הקדש אשר היה שם כמה מאות שנה, קנתה הארץ גם היא כח רוחני ואיכות קדושה נפלאה, עדי תוכל מעתה לסבול קדושת הבית השלישי מעשה ידי יוצר בית המקדש שלמעלה המכיוון כנגד בית המקדש של מטה, וגדול יהיה כבוד הבית האחרון קיום נצחי ובית עולמים יקרא, עד כאן דבריהם בשינוי לשון.
ישמח משה
ומדי דברי בפסוקים אלו, אפרש הא דאיתא בפרק שירה השמים אומרים השמים מספרים כבוד אל וגו' (תהלים יט ב). ר"ל כי מעלתם היא כי על השמים כבודו תמיד באתגליא, והארץ משיבה ואומרת לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), כי יתגלה אלהותו גם על כל הארץ וישפוך רוחו על כל בשר, ואימת יהיה זה, לזה אמר ואומר מכנף הארץ וגו' (ישעיה כד טז), כמו שפירש האר"י זצוק"ל על פי המדרש (פרקי דר"א פמ"ח) דכל אותיות הכפולות כ' מ' נ' פ' צ' מורים על הגאולות, כ' מ' נ' פ' על הגאולות שעברו, והצד"י על הגאולה העתידה צמח אצמיח (זכריה ו יב). וזהו מכנף, ר"ל מהאותיות מ' כ' נ' פ', זמירות שמענו כבר, צבי פירוש רצון, לצדיק שתהיה הגאולה שעל ידי הצדיק, יום (שהוא רומז לגאולה), אומר יום ליום יביע אומר, כי גאולה אחת הכנה לחברתה, כמו שפירשתי בפסוק (תהלים קכז א) אם ה' לא יבנה בית וגו', ובפסוק (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו', ובפסוק (מלכים א' ח יג) בנה בניתי וגו', (תמצאנו בפרשת תצוה על הפסוק (שמות כז כ) כתית למאור, עיין שם). ולילה ללילה יחוה דעת, כי אם היה הכל גלות אחת, היו מייאשין עצמן ח"ו, אבל עכשיו גלות הקודם מחוה דעת לגלות שאחריו והבן זה, לילה (שהיא רומזת לגלות), אומרת (תהלים צב ג) להגיד בבקר וגו', ר"ל שפעולת הגלות גדולה, שבו יש לישראל שכר אמונה שהוא דבר יקר מאד, מה שאין כן בעת הגאולה כי במוחש לא שמיה אמונה, והיינו להגיד בבקר, היינו בעת הגאולה חסדך כי יהיה באתגליא ואין זה אמונה, ואמונתך בלילות דהיינו בעת הגלות, והבן זה.
ישמח משה
ונקדים עוד דאיתא באיכה רבתי (פתיחתא פ"א) רבי הוי משלח לר' אמי ור' אסי דיפקין ויתקנון קרייתא דארעא דישראל, והוי עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, והוי מייתי להון ריש מטרתיה וסנטרא, והוין אמרין להון אילן נטורי קרתא אינן חרובי קרתא. ועיין שם במתנות כהונה שפירש דריש מטרתא הוא ראש הממונה על שמירת העיר, וסנטרא הוא שומר השדות מהעיר, ואמרין אילן חרובי קרתא שהם משתקעין בהבלי עולם ובנינו, אמרי להו ומאן אינון נטורי קרתא, והשיבו אלו סופרים ומשנין, ופירש במתנות כהונה סופרים מלמדי מקרא, משנים מלמדי משנה ומשמרים את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר (יהושע א ח) והגית בה יומם ולילה, וכן הוא אומר (תהלים קכז א) אם ה' לא יבנה בית וגו', עד כאן. נמצא אנחנו למדין מדברי המדרש דשומרי העיר הם ההוגים בתורה ובעבודת ה' יום ולילה, ועיר שיש בה הוגים בתורה כנ"ל היא עיר בצורה, וההיפך בהיפך והבן.