זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃
ערבי נחל
וזה ירמוז ג"כ במשה"כ (תהילים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום כו' האומרים ערו ערו עד היסוד בה. כי רחל נקראת ירושלים, וזהו זכור ה' כו' את יום ירושלים. וט' ספירות הראשונים עד יסוד נבלעו והיא בסוד נקודת המלכות, וידוע כי קליפות נקראו מדבר שממה, וזהו ערו ערו עד היסוד והבן. וכ"ז הוא סוד גלות שהיא עי"ז מגוללת בדינים ולכן אין האחדות כראוי, ולעתיד לבא נאמר (ישעיה ס, א) עורי כי בא אורך, כי תקבל הארה מסוד רחמים וחסדים. וז"ש המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ר"ל לשכינה ולישראל והבן. וז"ש כאן שמדבר בגאולת העתיד שתהיה ע"י הקב"ה בעצמו ואז מדת אדנ"י הנקרא מקדש תבנה ותכונן, וז"ש מקדש אדני כוננו ידיך ואז ה' ימלוך לעולם ועד, והבן כל זה.
ערבי נחל
והנה ידוע קטנות המלכות בסוד מיעוט הירח, שאין נשאר רק נקודה היסודית, וז"ש (תהילים קלז, ז) ערו ערו עד היסוד בה, כי להיות אי אפשר להזיז נקודה היסודית, לזאת אומרים העכו"ם שעכ"פ עד היסוד והבן, ואז נחרב בית המקדש, והוא סוד מיעוט הירח, ואח"כ כשהתחיל לצמוח בנין בית ב' נבנה בתחלה רק היסוד, והוא קטנות המלך נקודה היסודית לבדה, ומהטעם דקי"ל (ראש השנה כ:) י"ח שעה מיכסי סיהרא אחר המולד, לזאת נתבטל בנין הבית י"ח שנה, ואח"כ נגמר ביסוד גדלות המלך.
ישמח משה
והנ"ל דעיין ביערות דבש (חלק ב' דף מ"א ע"ג) על המימרא דהאי ספדנא (מו"ק כ"ה ע"ב) אם בארזים נפלה שלהבת וכו', א"ל ח"ו שלהבת בצדיקים ליכא, עיין שם עד גמר הענין. ותמצית דבירו כי בצדיקים בא אש שלמעלה, והוא רק להפריד הנפש מהגוף, אבל אינו מכלה כי הגוף נשאר קיים, ולא שלהבת שהוא כינוי לאש של גיהנם, שהוא המכלה להגוף עד שישוב אל העפר, ועיין שם עוד מה שפירש על (מכה) [חכה] בצדיקים ליכא (מו"ק כ"ה ע"ב) ותמצא נחת. ולפי זה גם אני הקטן אענה חלקי, שזה הטעם שמתחיל בצדיקים, כי מאחר שאינו מבחין (ב"ק ס' ע"א), ואם כן לא יהיה הפרש וח"ו אש של גיהנם ימשול בם, לכך קודם שהתחיל המשחית מסלקם הש"י באש שלמעלה, ונמצא לפי זה באמת אינם באים לידי המשחית כלל. והיינו כי מפני הרעה (ישעיה נ"ז א'), דידוע (נדרים כ"ב ע"א) דגיהנם נקרא רעה, שנאמר (משלי טז ד) וגם רשע ליום רעה. ולפי זה יתבאר אין פורעניות וכו' שנאמר כי תצא אש, היינו אש שלמטה שראוי לקוצים, מה שאין כן באש שלמעלה נאמר (שמות ג ב) והסנה איננו אוכל, והקוצים אין מקבלים אותו והבן. וכבר נאכל, היינו קודם שתצא האש הנ"ל, כבר נאכל באש שלמעלה והוא כמו שנאמר (דברים ד כד) אש אוכלה, ואינו כליון רק פירוד כמו האוכל שמפריד רוחנית המאכל מגשמית, ואינה מתחלת קאי על הפורעניות כמ"ש. ועל פי זה יתפרש הברייתא משניתן רשות וכו', ואם כן רע מאד מאד המעשה שהצדיקים מסוכנים מאד, לזה אמר ולא עוד, כמו ואין עוד, ר"ל שאין תקנה אלא זאת שמתחיל מן הצדיקים תחלה, ואם לא אמר תיבת תחלה, הוי משמע דקאי על המשחית שהוא המתחיל, לכך אמר תחלה משמע דמתחיל תחלה קודם למשחית, והבן. ור' יוסף פירוש כפשוטו ובכה, וא"ל טיבותא כי מפני הרעה, והבן. ועוד כיון אביי דטיבותא היא לגבייהו ואינו בחכה שהיא מפני הרעה, רק באש שלמעלה וכל דבר תאיב לשורשו. ועל פי זה יובן שם בע"ב גם כן, כי הנה כתיב (תהלים קלז ז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה, דהיינו כל הבנין, אבל באמת לא נאכל רק היסוד, דהיינו נפרד מן היסוד ונגנז בשלימות, ואם כן נכון תצא מעצמה, היינו אש שבערו האויבים ועלי לשלם על ידי מה שהבערתי אני, דאם לא כן לא היה תשלומין ותקנה ח"ו, ומפרש האיך הוא התשלומין, ואמר ואני עתיד לבנותה באש, היינו על ידי אש הנ"ל, דאם לא כן לא היתה נבנית ח"ו, ומדויק מה דאמר ותאכל יסודותיה, והבן כי הוא פירוש נפלא בס"ד.