חסידות על תהילים קמא:ד

ובזה יובן כי ה"ג מנצ"פך גי' פרה כאשר נמתקו בשורש ה' גבורות נעשה פרה כמ"ש בפע"ח בכוונת תפלות י"ח יעו"ש וז"ש ויקחו אילך בחי' הדעת שהוא בחי' משה ואז מטהר טמאים גם שהוא בקטנות אם נותן דעתו בזה אז נמתקה ה"ג פ"ר בשרשן ונעשה פרה ומטהר טמאים והבן וז"ש פרה אדומה תמימה ר"ל כשנעשה פר"ה כנ"ל אז גם אדומה תמימה תהי' בלי מום וטומאה ע"ד אם יאדימו כתולע כצמר יהי' וק"ל.

בפסוק הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב מי מנה עפר יעקב וגו' תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו ויש להקשות חדא דבכל הסדר כינה אותם בשם יעקב או ישראל כמ"ש מי מנה עפר יעקב וגו' ולמה כאן כינה אותם בשם עם לפי הבנת העולם במשמעות הפסוק דקאי על ישראל ב' ק' דהל"ל לשון רבים הן עם לבדד ישכונו ג' ק' לשון ובגוים לא יתחשב אין לו שחר כלל ד' ק' לפי מה שכת' מהורש"א בפ"ק דמגילה ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם ופי' ז"ל העם המיוחד משמע והיינו ישראל משא"כ עם משמע דקאי על אומות העולם יעו"ש ולדידיה ק' מפסוק זה דכתיב הן עם וגו' וקאי על ישראל ולא על העכום ה' ק' מה חיבור יש לפסוק תמות נפשי לכאן וגו' ונראה לי דאי' בחלק דף ק"ה ז' הדיוטות אין להם חלק לעה"ב בלעם ודואג וכו' בלעם בלא עם דבר אחר בלעם שבל' עם וכו' ופי' רש"י בלא עם שאין לו חלק עם עם שבל עם מבלבל את ישראל שבעצתו נפלה ך"ד אלף מישראל ופריך בלעם הוא דלא אתי לעלמ' דאתי הא שאר עכום אתי מתני' מני ר' יהושיע היא דתניא רבי אלעזר אומר ישובו רשעים לשאולה אלו פושעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו עכום רבי יהושיע או ישובו רשעים לשאולה מאן נינהו כל גוים שכחי אלהים ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי ע"כ ויש להקשות מה נפקא לן מידי בין דבר אחר לילישנא קמא אי קרינן בלא עם או שבלה עם ונ"ל דודאי לשתי הלשונות שם בלעם מורה שני ענינים אלא דללישנא קמא הוא שתי תיבות בקריאה משא"כ לדבר אחר הוא חד תיבה בקריאה וידוע מ"ש המדקדקים דיש חמש תנועות גדולות וחמש קטנות הת"ג היינו חולם וחיריק שיש אחרי' וכו' והת"ק הוא חירק שאין אחרי' יוד וכו' תנועה גדולה נמשכת קריאתן עד שתמשוך מהן אות א' במבטא מאותיות אהו"י והוא מורה שאין לו שום דביקות לאות או תיבה שאחרי' משא"כ תנועה קטנה נחטפת קריאתן והוא דבוקה לתיבה שאחרי' וכו' יעו"ש בס' שיח יצחק פרק ב' ומעתה אי קרינן בלא עם דהיינו בחולם על הלמ"ד כאלו נכתב בל עם דהיינו תנועה גדולה ונמשך ממנה אות א' ומורה שאינו דבוק למה שאחריו דשני תיבות הם וכאלו נכתב בלא עם משא"כ לדבר אחר ס"ל דקרינן בלעם בחירק תחת בי"ת וחירק שאין אחרי' יוד הוי תנועה קטנה והוא דבוק למה שאחריו דחד תיבה הי' ואפילו הכי דרשינן בלע' נטריקון ובל מורה על לשון בלבל עם דהיינו ישראל אך דאכתי צריכין למנדע הנפקותא שביניהם אי הוה שתי תיבות וקרינן בלא עם או הוא חד תיבה בלעם שבלבל עם ונ"ל דנפקותא רבתא איכא בייניה' דהא קשה בשלמא למ"ד בלא עם שפיר מוכח דאין לו חלק עם עם וכפי' רש"י וא"ש מה דחשבו ברשי' ד' הדיוטי' שאין להם חלק עה"ב משא"כ לר"א דס"ל שבלבל עם א"כ ד' מנלן דאין לו חלק עה"ב דודאי חטא גדול חטאו אפ"ה יזכה בחלקו לעה"ב אחר המירוק ביסורין על עונותיו ונראה לי דלזה מסיק הש"ס כאן ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו וכו' דלכאורה אין ענין זה לכאן ולפי הנ"ל א"ש דבא לתרץ קושי' זו שזכרנו דודאי הסיבה שנהרג בלעם הוא על ידי שבשבילו נהרג ך"ד אלפים מישראל וכמפורש בדברי חז"ל וכבר נתן סימן בעצמו שאם יהרג ולא ימות מיתת עצמו שאין לו חלק עמהם וא"כ א"ש בל עם שבלבל עם שנפלו בעצתו ך"ד אלפים מישראל ועל ידי זה נתגלגל שנהרג הוא עצמו והוא סי' שאין לו חלק עמהם ואחר שזכינו לזה מוכח דס"ל לדבר אחר דאף שאין לו חלק עם ישראל כשנהרג מ"מ יש לו חלק עם עמו וז"ש אם ימות מיתת עצמו תהא אחריתו כמוהו דהיינו בתוך ישראל ואם לאו שיהרג הנני הולך לעמי וקשה הא סבירא ליה לרבי יהושיע דיש לעכום חלק עולם הבא אלא ש"מ דבאמת הוא כך דאף כשיהרג יש לו חלק בתוך עמו עכ"פ וזה שהשב את בלעם שהי' עכום בהדי ד' הדיוטו' ישראלים דהיינו דואג וכו' והיינו ג"כ לכוונה זו שבתוך אומה ישראלי' אין לו שום חלק אבל בתוך העכום יש לו חלק כמוכח מפסוק ואם לאו הנני הולך לעמי עכ"פ משא"כ ללישנא קמא דס"ל דקרינן בלא עם שאין לו חלק עם עם ותיבו' עם מורה על האומות כמהרש"א הנ"ל ור"ל שאין לו חלק אפילו עם עם דהיינו בתוך האומות ג"כ אין לו חלק עה"ב וזה שדייק הש"ס שפיר הא שאר עכום אתי לעלמא דאתי מדאמר בלעם אין לו חלק לעה"ב אפילו עם האומות משמ' דאומות יש להם חלק ע"הב מתני' מני וא"כ נפקותא רבתא איכא בין שתי הלשונות אך דקשה בשלמא לר"א א"ש דפסוק תמות נפשי וגו' מסייע כדבריו וכפירושנו הנ"ל משא"כ ללישנא קמא קשה מנלן באמת דאפילו בתוך האומות אין לו חלק עה"ב ונ"ל דמוכח שפיר לפי ביאר הפסוק שבפתח דברינו.