חסידות על תהילים קמח:יד

ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (שמות יד יז). המדרש ילקוט (ילקו"ש רמז רכ"ו) שנאמר (תהלים קמח יד) לבני ישראל עם קרובו. ויובן דמפרש כי קרוב הוא, ר"ל דהוא ית"ש קרובן של ישראל. והוא תמוה דמה זה נתינת טעם לולא נחם אלהים. ועל דרך הפשוט יש לפרש, שהיא אהבה הנבחרת שבאהבות, להכריח לטוב לאדם על מה שאין ברצונו, והבן. אבל עוד נ"ל, דהנה איתא במדרש (ילקו"ש, רמז רכ"ז) ויסב אלקים וגו', ר' יהושיע אמר כדי ליתן להם התורה במדבר ולהאכילן את המן. ור"ל שלא יעסקו בישובו של עולם רק בהתורה, וכאמרם (תנחומא בשלח סי' כ') לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן, ואם כן זה טעם נוסף על הטעם שמפורש בתורה הק' פן ינחם העם וגו'. וצריך לומר דשני טעמים יש בדבר, והיכן מרומז טעם זה, ומנא לן להוסיף עוד טעם על המפורש. לכך דריש במדרש ילקוט כי קרוב הוא כנ"ל, וקיימא לן גאולת קרובים לשיעבוד, דהא פליגו במסכת קדושין (קידושין דף ט"ו:) בפסוק אם לא יגאל באלה (ויקרא כה נד), דרבי יוסי הגלילי סבר באלה, דהיינו בקרובים לשחרור ושאר כל אדם לשיעבוד, ורבי עקיבא ס"ל בהיפך גאולת קרובים לשיעבוד, ושאר כל אדם לשחרור, וקיימא לן כרבי עקיבא מחבירו (עירובין מ"ו ע"ב). ועל כן נאמר (ויקרא כה נה) עבדי הם אשר הוצאתי וגו'. וכן פירש רש"י בפסוק ראשון של מתן תורה (ד"ה אשר) אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' (שמות כ ב), וז"ל: כדאי הוצאה זו שתהיו משועבדים לי, והיינו כרבי עקיבא שהשי"ת שומר תורתו, ואם כן צריכין לקבל התורה, על כן ולא נחם וגו', כי לזה צריכין להיות במדבר, ועוד טעם כי אמר פן ינחם כנ"ל.

וכל זה מדריגת שלומי אמוני ישראל. משא"כ לפחותי הערך ולקטנים שאינם חושקים בתורה כלל צריך שיאמר להם שמצוה ללמוד גם שלא לשמה שמתוך זה יביאם לשמה גם שזה נחשב טומאה לשלומי ישראל נחשב טהרה לקטנים וכיוצא וז"ש ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש שאין איש פינה אל התורה שנק' בתולה כמ"ש האלשיך ולא מצאתי לבתך בתולים יעו"ש. שישאנה לה יטמ' שיאמר שמותר ללמוד שלא לשמה כדי שיבא לשמה וכמו שכתבתי ביאר פסוק כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית וכו' יעו"ש וק"ל.

ויאמר שלחני כי עלה השחר (בראשית לב כז). איתא בחולין (דף צ"א ע"ב) אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי עד עכשיו לא הגיע זמני לומר שירה וכו', מסייע ליה לר' חננאל אמר רב, דאמר ר' חננאל אמר רב שלש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש ואחת וכו'. מיתביה חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה וכו' פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחד בשבוע וכו'. אלא אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, עיין שם. ונדחקו התוספות (ד"ה מסייע) דמאי סייעתא מיתי לר' חננאל. וגם מאי ענינו של הקושיא מיתיבי לכאן על מימרא דדרש בפסוק ויאמר שלחני, הלא זה קשה בלא זה על ר' חננאל. והנה לישב כל זה, וגם לישב תשובת יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני, וכי דינא הכי, ותשובת המלאך (בראשית לב כט) כי אם ישראל יהיה שמך, ואחר כך (בראשית לב ל) ויברך אותו שם. וגם לפרש הפסוק במזמור הללו את ה' מן השמים דמסיים וירם קרן לעמו וגו' (תהלים קמח יד), דמאי ענינו לכאן.