וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּל־הַיָּמִֽים׃ (פ)
רש"י
ויהי כי הקיפו. כאשר כלו ימי המשתה נוהג היה איוב בכל סוף שבעת הימים שחזרו ימי חלילתם היה שולח ומקדשם כלומר מזמנם וקראם כמו התקדשו למחר (במדבר יא):
אלשיך
ושמא תאמר אם כן אפוא מה היתה הרעה האם אכול ושתה אחים ואחות יחד תגרום כל הרעה הגדולה לז"א ויהי כי הקיפו כו' לומר הוי היה כי לא יום אחד או יומים היה הדבר כי אם וי כי הקיפו ימי המשתה כי לא אמרו למשתיהם די יום או יומים עד הקיף ימי המשתה לכולם ועוד שנית כי לא היו ז' משתאות בשבעת הימים רק שבעת הימים היה משתה א' ולא היה השינוי רק במקומות בית איש יומו וזהו אומרו ימי המשתה ולא אמר ימי המשתאות. ג' כי טוביה חטא וזיגוד מינגד כי חטאו בניו והוא היה המעלה עולות בעדם ולא הם. ד' והוא כי אמר איוב כו' וברכו אלהים כו' כי על ברך אלהים היה מתקן בעולות וידוע כי הרהור ע"א כעבודתה ממש ולא יתוקן בעולה. ה' והוא כי ככה יעשה איוב כו' והוא כי היה כענין אחטא ואשוב כי אם היה חשש ברכת אלהים בלבבם אחר ההיקף הראשון שהקיפו שבעת ימי המשתה היה ראוי יאמר איוב הנה חששתי פן ברכתם אלהים בלבבכם לכן לא תקיפו עוד ימי המשתה אולי תשובו לברך אלהים ולא להניחם ישובו עוד לעשות כדבר ההוא באמור כי יחטאו ויעלה עולות לכפר וזהו ככה יעשה איוב כל הימים שהיה מניחם להיות מקיפים בבועי המשתאות תמיד ובסוף כל שבעת ימי המשתה היה מעלה עולות. וכן לא יעשה וזה אמר ככה יעשה לשון עתיד כי מהתיקון הראשון שהעלה עולות כוון לעשות כך לעתיד בהתמדה ועל כל טעמים אלו היתה צרת איוב כל כך גדולה שאם לא כן גם שישיבת משתאות תגרום רעה לא גדלה השיעור הרב ההוא:
מצודת דוד
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדמלבי"ם
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
והשכים בבקר והעלה. מליצתו שהיה משכים ומעלה עולות לכן כתב בלשון עתיד שהיה נוהג לעשות כן תמיד לסוף כל שבעת הימים: