וַֽיִּשְׁמְע֞וּ שְׁלֹ֣שֶׁת ׀ רֵעֵ֣י אִיּ֗וֹב אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּאת֮ הַבָּ֣אָה עָלָיו֒ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ אֱלִיפַ֤ז הַתֵּימָנִי֙ וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֔י וְצוֹפַ֖ר הַנַּֽעֲמָתִ֑י וַיִּוָּעֲד֣וּ יַחְדָּ֔ו לָב֥וֹא לָנֽוּד־ל֖וֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ׃
אלשיך
וישמעו כו'. הורה מה בין התפעלות הראיה לשמיעה כי עשר ידות הראיה על השמיעה כי הנה תחלה וישמעו עם היות שלא היה דבר שלא שמעו וזהו את כל הרעה הזאת הבאה עליו שאת וכל ומלת הרעה הם לעומת שלש ראשונות שבא ואש וכשדים הזאת הוא האבלות שהיה יושב לארץ עליהם הבאה עליו הוא השחין שעליו ועם כל זה ויבאו כו' בכונה לנוד לו ולנחמו אך לא לשבת אתו לארץ ולא לבכות ולקרוע ולזרוק עפר על ראשם:
אבן עזרא
אליפז התימני - ממשפחת תימן בן אליפז בן עשו. והקרוב שהיה קרוב מימי משה, כי לא יתיחש לתימן כי אם אחר דורות. וחז"ל אמרו: כי משה כתב ספר איוב. והקרוב אלי: כי הוא ספר מתורגם על כן הוא קשה בפירוש, כדרך כל ספר מתורגם.