יִקְּבֻ֥הוּ אֹרְרֵי־י֑וֹם הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן׃
אלשיך
מה שהייתי חפץ בו יותר הוא שלא למעני יהיה רק שיקבוהו אוררי יום ועל פי דרכם אתהנה אני ויהיה ע"י אותם שיש כח בהם לארר יום כברק וכיוצא ויהיה אותם אוררי יום שעתידים שהיום ההוא יהיה עורר לויתן שעתיד לעורר עליהם רעה שעל כן יקללוהו בעצם וגם חפצי שעם שדרכם להיות מאררים לא בלבד יאררו אלא גם יקבוהו כי קבה גדול מארה כנודע:
אבן עזרא
העתידים - שהם מזומנים לעורר אבלם, כמו: ועתדה בשדה לך. ועתידותיהם שוסיתי. ונו"ן לויתן מקום מ"ם ועניינו: אבל. ובדברי רבותינו ז"ל: אשה לא תעורר לויתה במועד. ויש אומרים: כי על אנשי ספינה שחשבה להישבר מדבר, שקללו היום שנכנסו בה, שהם עתידים שיאכלם לויתן והוא מין דג גדול. והקרוב, כי אוררי יום הם הספדנים בכל לשון, שיקללו הימים.