כִּֽי־לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַׁאֲגֹתָֽי׃
אלשיך
כי הנה ראו צרתי כי לפני לחמי כו' והוא כי הנה רוב הצרות מתנחם סוכלם בעת אוכלו ושתותו אמר ונהפוך הוא לי כי הלא לפני לחמי אנחתי תבא בזכרי בני ובנותי שהיו סביב לשלחני והנה דרך הנאנח לנוח באנחתו או כשהצרה רבה יקרנו בסימן תשר"ת שבתחלה מתאנח קול ארוך כמרגיש בכח ואחר כך מתקצרת נשימתו ועביד גנוחי ואחרי כן ביותר ובתכיפות ועביד ילולי ואחר כך ישוב וינוח בהנחה ארוכה אמר הנה תחלה אנחתי תבא היא האנחה ארוכה תחלה ואחר כך לא אוכל להתאפק לבא בהדרגה גנוחי והדר ילולי רק מיד ויתכו כמים שאגותי שהוא ילולי בתכיפות כמרוצת מים ואין אנחה ארובה סמוכה לנוח רק יתמידו שאגותי כמים הנגרים:
אבן עזרא
ויתכו כמים שאגותי - עד שיבכה, או הוא על דרך משל, שלא יתערב כי אם ירוצצו זאת אחר זאת ולא תפסקנה.