ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י והיתי [וְ֝הַוָּתִ֗י] בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃
אלשיך
לו שקול כו'. הלא הוכחתני אליפז על שבא אלי ואלאה הגיע עדי ואבהל ולמה הגזמתי הדבר מרוב כעסי אל תתמה כי לו שקול ישקל פעמים כעסי שאני כועס על צרתי ויהיה כפול משקלו בכף מאזנים והותי אשר הכניעוני או עוותי אשר העוו עלי בכף שניה ולא עוד אלא שישאו ב' הכפות יחד והוא כי לפעמים הכפים שקולות אלא שהמגביה המאזנים מגביה כף אחד קודם לחברתה יראה ככבדה על השנית אך אם ישאום יחד בשווי אחד שתיהן מעל הארץ אז יבחן המשקל בעצם לזה אמר שישאו אותם יחד בשוה:
מצודת דוד
כעשי והותי. היא היא כי בעבור שברון הרוח יכעס האדם בעצמו ור״ל אם היו שוקלין אותם לשומם במאזני משקל ולשאתם יחד עם הדבר הנתון לעומתם וכדרך השוקלין: