איוב ו:ו מפרשים: רש"י, אלשיך, אבן עזרא ומצודת דוד

היאכל תפל. דבר שהוא בלי מלח וצריך להמליחו ולא נמלח קרוי תפל בל' משנה (שבת קכח חולין קיג ע"א נדרים נא):

היאכל תפל כו' משיב על אמרו הלא יראתך כסלתך כו' והוא כי תפש את איוב במאמרו באמרו למה לא מרחם אמות כו' למה יתן לעמל אור כו' שהורה בדבר הזה שהיה מתיאש מן הרחמים ומאבד תקותו מאל ועל כן אמר לו הלא יראתך זאת שהיתה כסלתך בתחלה ראוי תהיה גם עתה תקותך ותום דרכיך ולא לאבד תקוה ולשאול המות השיב ואמר קובלני עליך אליפז כי אכלת וקבלת דברי בלי תבלין ומלח שחשבת שמה שהתלוננתי על שלא מתי היה על אבדן תקוה ובטחון ממנו יתברך ולא כן הוא כי הלא בדברי יש מלח נותן טעם במאמרי כאשר יבא ושמא תאמר לא אאמין בעצם שאבדת התקוה כי אם שאין אדם נתפס על צערו הנה גם בזה לא אחפוץ כי הלא אם בדבר יש טעם המוני וחיצון אין למווכח לחשות את חבירו שאין לו עוד טעם פנימי מוטעם וטוב מההמוני כי הלא זה ידמה לאוכל חלבון הביצה החיצוני ולא יאכל החלמון שהוא פנימי ומוטעם ממנו וזהו אם יש טעם בריר חלמות ולא תקל בדעת רעך לבלתי חפש לו טעם פנימי:

חלמות - בדברי רבותינו: חלמון מבפנים. ויש אומרים: שהוא ריר צמח, גם הוא בלשונם החלמה.

אם יש טעם בריר. הבא מחמת החלמות כשאוכל דבר חזק שמרבה ריר ורוק כגון שום כלומר וכי סבורים אתם שיהו מתקבלות תשובות שאין בהם ממש, ריר, כמו (שמואל א כ״א:י״ד) וירד רירו על זקנו: