איוב ז:ח מפרשים: רש"י, אלשיך, מצודת דוד ומצודת ציון

לא תשורני. לא יראני עוד עוד עין שתחפוץ לראותי אחר שאמות:

ושמא תאמר כי אתה תשגיח בי לעזרני להכשיר מעשי ולקיימני הנה לא תשורני כו' והוא בשום לב אל אומרו עין רואי כי מי לא ידע שהעין הוא של רואי. אך הנה כתבתי בביאור של מסכת אבות כי עין האדם לא יקרא עין רואה שאין הראות טבעי בו רק כמראה מלוטשת ומקבלת מהאור אך עין של מעלה היא עין של רואי בעצם. והנה במדרש חזית הקשו ז"ל שכתוב אחד אומר עיני ה' אל צדיקים וכתוב אחד אומר עין ה' אל יראיו אלא כאן כשהדור זכאי מביט בב' עינים כאן כשאין הדור זכאי שהוא מביט בעין אחד ואחשוב כוונו כי כשהדור זכאי גם בעין בחינת הדין ישגיח בהם וכשאינו זכאי בעין רחמים בלבד. ונבא אל הענין אמר הנה ירא אני שעל ידי אפס תקותי אמשך להפקר עד גדר שלא תשורני ותשגיח בי אפילו עין אחד של רואי שהוא עין ה' שהוא של רואי באמת שלא אהיה מכלל יראיו שנאמר בהם עין ה' אל יראיו באופן שלא ישגיח הוא יתברך בי בשום פנים לכן טוב טוב הוא שכעת שאיני צדיק עדיין ועיניך בי שהם שניהם עיני ה' והוא אומרו למעלה וה' לקח שהוא הוא ובית דינו תסלקני ואינני בעולם טרם אתקלקל בדברי עונות ואפסיד הכל וזהו עיניך בי ואינני:

לא תשורני. העין הרואה אותי עתה לא תראה אותי עוד כי אמות ואקבר וכאשר תשים עיניך בי להיטיב לי לא אהיה עוד בעולם:

עיניך בי ואינני. להקב"ה מדבר למה הוצרכת לפצעני ולדכאני בייסורים בראייה א' שתשים עיניך עלי ואינני בעולם: